Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות ממסכת ידים

בעריכת המכון לחקר האגדה



פרק ד משנה ג

עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית

[עיין עוד לקט באורי אגדות חגיגה ע"ב]



פרק ד משנה ו

אומרים צדוקים קובלין אנו עליכ' פרושים שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאין את הידים וספרי הומריס אינו מטמא את הידים א"ר יוחנן בן זכאי וכי אין לנו על הפרושים אלא זו בלבד הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמאים אמרו לו לפי חבתן היא טומאתן שלא יעשה אדם עצמות אביו ואמו תרוודות אמר להם אף כתבי הקדש לפי חבתן היא טומאתן וספרי הומריס שאינן חביבין אינן מטמאין את הידים

...והנה כאשר ימות האדם הנה הוא יפסד בשלשה חלקיו: הצומח, החיוני, והשכלי. והנה הוא מבואר שכל אחד מאלה יפסד אל עניינו המיוחד. כי הנה כל חלקיו ההווים בכח הנפש הצומחת, כשתבטל מהם כח הצמיחה ויפסדו ישובו אל דומם כשאר הצמחים ויהיה רקב ועפר, וכמו שאמר הכתוב כי עפר אתה ואל עפר תשוב (ברא' ג'). אמנם מצד מה שנתחבר עמהם מהכח החיוני, יפסד אל דבר יותר רע, עד שבעבורו יקרא נבלת האדם, וכבר תשרה עליו שם טומאה כשאר הפגרים אשר בם רוח חיים, אלא שהיא טומאה קלה בהם, כטומאת מגע הבהמות הנבלות וכל שרץ אשר יטמא לו שהוא טומאת יום לבד. אמנם מצד מה שנתחברה עמהם הפסד הכח השכלי, באשר הוא החלק היותר מעולה ממנו, הנה יהפך אל היותר רע ויותר נתעב, עד שיהיה נבלתו מטמאה טומאה חמורה שהיא טומאת שבעה, כי הנפש הזאת כשתפסד, לא תעדר לבד, אבל ישאר ממנה מציאות רע, וממנה יקרא רוח טומאה. ומזה הצד עצמו היתה נבלת אישי האומה הזאת הנבחרת, חמורה מכל אישי שאר האומות, שמטמאה באוהל, כמו שאמר הכתוב אדם כי ימות באהל (במדבר י"ט), ישראל מטמאין באוהל ואין עכו"ם מטמאין באוהל, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד) אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם... ומזה מחוייב שנדע כי במה שהסכימו לומר לפי חבתן תהיה טומאתן, אמרו כלם אמתת הענין בסתם. אמנם במה שאמרו שלא יעשה אדם עצמות אביו וכו' (ידים שם) דחה להם בקנה של דוגמת גזרת הספרים כדאמרינן (בשבת יד ע"א) והספר מפני מה גזרו רבנן טומאה, אמר רב משרשיא בתחלה היה מצניעין אוכלין תרומה אצל ספר תורה, דאמרי האי קדש והאי קדש, כיוון דקא חזו דאתו לידי פסידא דעכבר גזר ביה רבנן טומאה. ומהידוע מבואר שעקר טומאת המת, לא זו הדרך ולא זו העיר, אלא לפי שאינם כדאי להודיעם טעם ענין זה, כמו שהודיעו לתלמידיו, הוליכם לפי דרכם וסתם הדברים, וכללן בטעם לומר שגזרה תורה טומאה על העצמות, כדי שלא יקחו בידם להשתמש בהם. [מבאר שהטעם שנתן כאן ריב"ז אינו טעם אמתי, אלא נתן להם מפני שאינם יכולים להבין את הטעם האמתי. אבל נכון שהוא שלפי חבתן טומאתן. וטעמו מפני שככל שחיותו של דבר גדולה יותר, כן הפסדו כשתפסק חיותו גדול יותר. ולכן גם טומאתו כשתפסק חיותו גדולה יותר. הוא גורס במשנה אפוקורוס ולא הומירוס.]

(עקדת יצחק, שער עט)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US