מבוא הסוגיה במשנה הובאה מחלוקת בין חכמים לרבי יהודה בדינה של סוכה הגבוהה מעשרים אמה. בגמרא מובאת מחלוקת נוספת של אמוראים בהסבר טעמם של חכמים הפוסלים סוכה זו. בהמשך הסוגיה (ב, ב) הגמרא מציינת שישנן נפק"מ להלכה מהטעמים השונים בדעת חכמים. שלוש דעות הובאו בטעם הפסול של סוכה גבוהה מעשרים אמה: א. דעת רבה: העין אינה שולטת (=מרגישה) בסכך הגבוה מעשרים אמה. העולה מדבריו: סוכה שהדפנות מגיעות עד לסכך – הסוכה כשרה, אף שגבוהה מעשרים אמה, שהרי העין "עוקבת" אחר הדפנות ומרגישה בסכך. ב. דעת רבי זירא: הצל בסוכה גבוהה מעשרים אמה נוצר מהדפנות ולא מהסכך. העולה מדבריו: סוכה הרחבה מד' על ד' אמות – כשרה, אף שגבוהה מעשרים אמה, שהרי ודאי שמגיע צל מהסכך. ג. דעת רבא: סוכה גבוהה מעשרים אמה זקוקה למחיצות מחומר חזק, ונראית כדירת קבע ולא כדירת ארעי. העולה מדבריו: לא ניתן להכשיר סוכה גבוהה מעשרים אמה בשום מצב, בין אם היא גדולה (בניגוד לר' זירא) ובין כשדפנותיה מגיעות לסכך (בניגוד לרבה). בהמשך הגמרא (ב, ב) מובא שאף תלמידי רב נחלקו במחלוקת זו: רבי יאשיה בשם רב סובר כרבה, ולכן מכשיר סוכה גבוהה שדפנותיה מגיעות לסכך, ורב הונא בשם רב סוכה כרבי זירא, ולכן מכשיר סוכה גבוהה הרחבה מד' על ד' אמות. הראשונים נחלקו כיצד יש לפסוק להלכה מחלוקת זו. א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים במחלוקת חכמים ורבי יהודה כל הראשונים פוסקים כחכמים שהסוכה פסולה, כיון זו היא דעת רוב האמוראים (עיין בבעל המאור בתחילת המסכת, תוספות יא, א ד"ה מותר, וביאור הגר"א סי' תרלג, א). כמו כן הגמרא (ג, ב) נוקטת בפשטות שסוכה כזו פסולה (דמשק אליעזר על ביאור הגר"א, שם). אולם הראשונים נחלקו כמי יש לפסוק במחלוקת האמוראים בטעם הפסול של חכמים (כמבואר במבוא הסוגיה), האם הלכה כרבה או כרבא. מחלוקת זו נובעת מכללי פסיקה וגם מביאור שונה בסוגיות הגמרא. ב. שיטות הראשונים 1. הפוסקים כשיטת רבא רבים מהפוסקים סוברים שהלכה כדעת רבא, שסוכה הגבוהה מעשרים אמה פסולה, משום שסוכה צריכה להיות דירת ארעי. לפי זה אין שום מצב בו ניתן להכשיר סוכה כזו, ואף שהיא גדולה מד' על ד' אמות, או שדפנותיה מגיעות לסכך – פסולה. כך כותבים רי"ץ גיאת (תחילת הל' סוכה, עפ"י פירוש יצחק ירנן), הרי"ף (א, א בדפיו), בעל המאור (שם), הרמב"ן, הרא"ש, הריטב"א, הר"ן וראשונים נוספים. א. ראיותיהם במספר מקומות בגמרא (יא, א; כא, ב; ז, ב) הגמרא נוקטת בפשטות (סתמא) שרבי יהודה וחכמים נחלקו אם סוכה היא דירת קבע או דירת ארעי. הסבר זה הוא לכאורה נכון רק לדעת רבא (רי"ף וראשונים נוספים). רבא הוא האמורא המאוחר מבין בעלי המחלוקת – "בתראה" – ויש לפסוק כדברי האמורא האחרון. הסברה לכך היא שהאחרון ראה את דברי הראשונים ולא הסכים להם, ומסתבר שאילו הראשונים היו שומעים את דברי האחרון היו מסכימים לדבריו (עיין יד מלאכי כלל קסט). ב. דחיית הראיות בעל העיטור (הל' סוכה דף עט) סובר שגם לדעת רבה חולקים רבנן ורבי יהודה בענין סוכה קבע או סרכת ארעי, אלא שנחלקו גם בענין של "שלטא עינא". לכן אי אפשר לומר שפשטות סוגיות הגמרא כדעת רבא. הראב"ד (השגות על בעל המאור, שם) סובר שאמנם "הלכתא כבתראה", אבל כאן כלל זה נוגד את הכלל שאין הלכה כתלמיד במקום רבו. לכן אף שרבא חי לאחר רבה, אך כיון שהוא תלמידו אין הלכה כמותו. הר"ן (שם) דוחה את דברי הראב"ד, ולשיטתו הכלל שאין הלכה כתלמיד במקום רבו נאמר דוקא שחולק בחיי רבו, אבל כשחולק לאחר מותו הלכה כדברי התלמיד. כפי הנראה היתה לר"ן ראיה מהסוגיה שרבא חלק על רבה לאחר מותו, או שהוא דייק זאת מכך שדברי רבא אינם נאמרים יחד עם רבה אלא כדעה עצמאית. 2. הפוסקים כשיטת רבה רבינו חננאל (כאן) ובעל העיטור (הל' סוכה דף עט) כותבים שיש לפסוק כרבה, שטעם הפסול של סוכה גבוהה מכ' אמה הוא משום שאין העין שולטת בסכך, ולדבריהם סוכה שהדפנות מגיעות לסכך כשרה אף שהיא גבוהה מכ' אמה. א. ראיותיהם במחלוקת לגבי טעם פסול סוכה גבוהה, נחלקו גם תלמידי רב (דף ב,ב), ויש להעדיף את רבה על שאר תלמידי רב, שהרי נאמר עליו שבכל הדינים עשה כרב חוץ מג' דברים (עיין שבת כב, א), והפירוש הוא שרבה דקדק בשמועותיו של רב יותר משאר התלמידים (רבינו חננאל וראשונים נוספים). בגמרא (ב, ב) נאמר שרבי יאשיה מתלמידי רב סובר כשיטת רבה, ולכן הם נחשבים רבים מול רבא (בעל העיטור, שם). בגמרא מובאות קושיותיו של אביי על רבי זירא ועל רבא, ואילו על דברי רבה אביי אינו מקשה כלום, משמע שאביי סובר כמותו (שם). הגמרא (ב, ב) בסוגיית סוכתה של הילני המלכה כותבת בסתם שאם הדפנות מגיעות לכך הסוכה כשרה, וזה כדעת רבה (שם). רבה הוא רבו של רבא, ואין לפסוק כתלמיד נגד רבו. ב. דחיות הראיות רבה אינו עדיף על שאר האמוראים בדברי רב, ומה שאמרו שכל דבריו כשיטת רב (שבת כב, א) היינו במחלוקות שבין רב לשמואל שנהג כשיטת רב, אך לא כנגד שאר האמוראים שנחלקו מהי שיטת רב. לפי זה אין לפרש שרבה דקדק בשמועותיו של רב יותר מאמוראים אחרים אלא שכך נהג במחלוקות שבין רב לשמואל (ר"ן דף א, א בדפי הרי"ף, ד"ה ולר' זירא). רבא הוא מאוחר לרבה ועל כך נאמר "הלכתא כבתראי", וכלל זה נאמר אף כנגד רבו כשחולק לאחר מותו. אך כשחולק עליו בחייו והרב לא קיבל את דבריו הכלל הוא שאין הלכה כתלמיד (ר"ן, שם). כלל זה קיים גם במחלוקת של יחיד כנגד רבים, ולכך הלכה כרבא אף אם נאמר שרבי יאשיה ורבה נחשבים כרבים מול רבא (עיין יד מלאכי כלל קסט). אביי שהקשה על רבא ורבי זירא חזר בו מכך, ולכן אמר (דף ז, ב) שכל התנאים המנויים שם, ורבי יהודה ביניהם, סוברים ש"סוכה – דירת קבע בעינן", וזה כפי ביאורו של רבא למשנה (בעל המאור, שם). 3. שיטת הרמב"ם הרמב"ם (הל' סוכה ד, א) כותב שסוכה הגבוהה מכ' אמה – פסולה, ואינו מציין שום מקרה שסוכה כזו כשרה. הבית יוסף (סי' תרלג) מדייק מסתימת לשונו משמע שפסולה גם כשהיא רחבה ד' אמות על ד' אמות, ואף שדפנותיה מגיעות לסכך, ומכאן שפוסק להלכה כרבא. כך גם נראה מפירוש הרמב"ם למשנה, שמפרש את המשנה לפי טעמו של רבא ולא כרבה. ניתן להסביר שהרמב"ם פוסק כרבא משום שהוא "בתראה", אף שהיה תלמידו של רבה, שכן "הלכה כבתראי" אף כשתלמיד חולק על רבו. כיוצא בזה כותבים המגיד משנה (הל' לולב ז, יא) והרדב"ז (הל' נדרים ח, ו) בסוגיה אחרת ששיטת הרמב"ם לפסוק כרבא שהוא "בתראה" אף במקום שחולק על רבה שהיה רבו (בעניין זה עיין בכסף משנה בהל' נדרים שם, ובמגיד משנה הל' נזקי ממון ג, א שהסתפקו בכך). ניתן גם להבין שהרמב"ם פוסק כרבא, משום שהגמרא סותמת כמותו בכמה סוגיות, כמבואר לעיל. ג. הנפקא מינות להלכה כמובא לעיל לדעת רבא שטעם פסול סוכה גבוהה הוא משום דירת ארעי אין שום מצב בו ניתן להתיר סוכה גבוהה מכ' אמה. אולם לפוסקים כשיטת רבה, שטעם הפסול הוא משום שאין העין שולטת כשהסכך גבוה כל כך, כאשר הדפנות מגיעות לסכך – הסוכה כשרה, כדברי רבי יאשיה בשם רב (ב, ב). ד. פסק ההלכה השלחן ערוך (תרלג, א) כותב: "סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה – פסולה, בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה, בין שמחיצות מגיעות לסכך, בין שאינן מגיעות לסכך". מדבריו מבואר שפוסק כרבא, ולכן בכל המצבים הסוכה פסולה, וכן כותבים באר הגולה (סק"ב) ובביאור הגר"א (סק"ב). נספחים 1. שאלות לתלמיד סכם את שלושת הדעות בדעת חכמים בהסבר הפסול של סוכה הגבוהה מכ' אמה. באלו מקרים ניתן להכשיר סוכה גבוהה לפי כל אחת מהדעות אלו. כיצד נפסקה ההלכה במחלוקת רבי יהודה וחכמים, ומדוע (עיין בבעל המאור בתחילת המסכת, ובתוספות דף יא, א ד"ה מותר). עיין ברי"ף וברא"ש, וכתוב מדוע לדעתם יש לפסוק כשיטת רבא. הסבר את הכלל "הלכתא כבתראי", ומה ההגיון בכלל זה. עיין ביד מלאכי (כלל קסט). מדוע סוברים בעל העיטור (הל' סוכה דף עט) והראב"ד (השגות על בעל המאור) שאין הראיות (לעיל שאלה מס' 4) מוכיחות שיש לפסוק כרבא נגד רבה. כיצד דוחה הר"ן את דעת הראב"ד האומר שאין הלכה כרבא שהיה תלמידו של רבה. סכם את ראיותיהם של רבינו חננאל (כאן) ובעל העיטור (הל' סוכה דך עט) הסוברים שיש לפסוק כרבה. כיצד דוחה הר"ן (על הרי"ף דף א, א ד"ה ולר' זירא) חלק מראיות אלו (שאלה מס' 8). מדוע לא ניתן להביא ראיה מקושיית אביי על רבא לדעת בעל המאור (עיין שם) עיין ברמב"ם (סוכה ד, א), האם ניתן לדייק מדבריו כיצד פוסק. העזר בבית יוסף (סי' תרלג), ופירוש הרמב"ם למשנתנו. סכם את הנפק"מ בין הפוסקים כשיטת רבה לפוסקים כשיטת רבא. כיצד פוסק השלחן ערוך (תרלג, א) במחלוקת זו. הוכח זאת מדבריו. 2. נספח טבלאות א טעם הפסול של סוכה הגבוהה מכ' אמה דעה טעם עפ"י הפסוק רבה אין העין שולטת "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות וכו' " רבי זירא הצל מגיע מהדפנות "וסוכה תהיה לצל יומם וכו' " רבא דירת קבע "בסוכת תשבו שבעת ימים" –סוכת ארעי של שבעה ימים ב הנפק"מ בין הדעות דעה הסובר כמותו מצב היתר טעם רבה ר' יאשיה דפנות מגיעות לסכך העין שולטת ר' זירא ר' הונא סוכה גדולה מד' על ד' אמות הצל מגיע לסכך רבא אין אין   ר' חנן בר אבא אין סוכה גדולה מראשו ורובו אין זה דומה ללול תרנגולים (תוס') ג שיטות הראשונים ופסק ההלכה דעה הלכה היתר סוכה גבוהה רוב הראשונים כרבא אין ר' חננאל ובעל העיטור כרבה סוכה שדפנותיה מגיעות לסכך משמעות הרמב"ם כרבא אין פסק שו"ע כרבא, כפי שהיא דעת רוב הראשונים אין