צילום הסוגיה (עמוד א ועמוד ב)

מבוא הסוגיה

פסולי לולב בשאר ימים

א. שיטת רש"י

ב. שיטת תוס' ורא"ש

ג. שיטת הבה"ג ור' פלטוי גאון

ד. שיטת הרי"ץ גיאת

ה. שיטת הרז"ה

ו. שיטת הראב"ד

ז. שיטת הרמב"ן

ח. שיטת המאירי

ט. שיטת הרמב"ם

י. שיטת ההלכה - מחבר ורמ"א

נספחים

א. צילומי מקורות

ב. טבלאות

מבוא הסוגיה

נאמר בתורה (ויקרא כב, מ): "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ
הדר, כפות תמרים" וכו'.

במשנתנו מצינו פסולים שונים של לולב. פסולים אלו נלמדים
מהפסוק וטעמים שונים להם, כגון:

גזול - חסרון ב"ולקחתם לכם". (פסול "גזול" - "מצוה הבאה
בעברה", נידון באופן מורחב בפני עצמו, עי' ברור הלכה כט, ב
ציון א-ב).

יבש, נקטם, נפרצו עליו, ועוד - פסולים משום שאינם "הדר".

אשרה, עיר הנדחת - "מיכתת שיעוריה", חסר בשיעורם ואין
לקיחתם תמה (שלמה) - "ולקחתם".

כפי שנתבאר לעיל עקרון ה"פסולים" אינו מיוחד דוקא ללולב,
אלא משותף לכל ארבעת המינים.

במשנה ובגמ' נתפרש שחובת נטילת לולב מהתורה ב"גבולין" היא
רק ביום הראשון, משום כך ברור שכל הפסולים הנ"ל חלים בו.
אמנם בשאר ימים חובת הנטילה רק מדרבנן, ויש לברר אלו
מהפסולים נוהגים בהם, ואלו - לא נוהגים.

בגמ' לא נתבאר במפורט אלו פסולים נוהגים אף בשאר ימים ואלו
לא. אמנם לגבי פסול "יבש" נא' במפורש בסוגייתנו שפסול אף
בשאר ימים, משום שאינו הדר. מאידך מצאנו בגמ' להלן (לו, ב
ועי' מקור מס' 1) שר' חנינא היה אוכל מאתרוגו ביום השני
ויוצא בו בברכה, ומכאן שאתרוג ה"חסר" כשר לברכה בשאר
ימים.

פסולי לולב בשאר ימים

א. שיטת רש"י

כבר נכתב לעיל (סוגיה א לולב היבש) בבאור שיטת רש"י הסובר,
שפסול "הדר" טעמו הוא מהפס' "זה אלי ואנוהו", וממנו לומדים
שצריכה המצוה להיות מהודרת, ולכך "יבש" - פסול.

בהמשך הגמ' (ד"ה בשלמא יבש - עי' צילום הסוגיה, עמוד א ועמוד
ב) מפרש רש"י שלולב יבש פסול אף בשאר ימים, למרות שהחיוב
מדרבנן, מ"מ "זכר למקדש" הוא, ולכך צריך להיות מהודר (וכ"כ
רש"י בדף לו, ב ד"ה אלא לרב - עי' מקור מס' 1).

המסקנה העולה מדבריו עפ"י הר"ן

הר"ן (יז, ב בדפי הרי"ף ד"ה הא ביו"ט - ועי' מקור מס' 2) מסיק
מדברי רש"י שכל הפסולים משום "הדר" (עי' מבוא הסוגיה),
פסולים אף בשאר ימים, אבל הפסולים מטעמים אחרים כגון:
שאול, חסר וכו', אינם פסולים אלא ביום הראשון. הר"ן מוסיף
ש"חסר" כשר בשאר ימים, דוקא בתנאי שרובו קיים, שמה שנשאר
בו הרי הוא "הדר" אמנם אם רובו "חסר" - אין עליו שם אתרוג
כלל ופסול (וכנ"ל בשאר מינים).

ב. שיטת תוס' ורא"ש

תוס' (ד"ה לולב - עי' צילום הסוגיה, עמוד א ועמוד ב) ורא"ש
(סי' ג ד"ה מתניתין - עי' מקור מס' 3), וכן ראשונים נוספים
חולקים על רש"י הסובר שטעם פסול "יבש" הוא משום "ואנוהו",
שהרי "הידור מצוה" הוא רק לכתחילה, ואילו "יבש" פסול אפי'
בדיעבד (עי' גם לעיל סוגיה א לולב היבש).

משום כך הם מסבירים כפשט הגמ' להלן (לא, א - עי' מקור מס' 4),
שלולב הוקש לאתרוג ולכך צריך אף הוא להיות "הדר".

מאידך מתקשים תוס' (ד"ה בעינן) מדוע "יבש" פסול אף בשאר
ימים, שהרי מוכח מהגמ' שפסולי "לכם" וכן "לקיחה תמה" כגון
"חסר" כשרים בשאר ימים, וא"כ מדוע פסול של "הדר" שנא'
באותו פסוק שונה מהם, וחל אף בשאר ימים. תוס' (שם) ורא"ש
(שם) מגיעים למסקנה שפסולי "הדר" ביום הראשון הם אכן משום
שהוקש לולב לאתרוג, אמנם בשאר ימים שהם מדרבנן, תקנו חז"ל
"זכר למקדש" כעין דאורייתא, שפסולים הנוגעים לעיקר
ה"לקיחה", כגון שארבעת המינים מעכבים זה את זה, וכן במצות
"הדר" שצריך משום הידור מצוה. אמנם ב"חסר" ושאול או גזול
(לשי' שמואל) לא תיקנו כך.

סיכום שיטת תוס' ורא"ש

פסולי: "לכם" "לקיחה תמה" ו"הדר", ביום הראשון פסולים
מדאורייתא ונלמדים מהפסוק או בהיקש מאתרוג.

בשאר הימים: פסולים הקשורים לעיקר הלקיחה תקנו חז"ל כעין
דאורייתא, וכן פסולי "הדר" תקנו משום "הדור מצוה".

הרא"ש (שם) מסכם להלכה: אין חילוק בין היום הראשון לשאר
הימים, אלא בפסולי "חסר", שכשרים בשאר ימים ופסולים ביום
הראשון.

ג. שיטת הבה"ג ור' פלטוי גאון

הבה"ג (כח, עג) ור' פלטוי גאון (מובאים גם ב"שערי שמחה" לרי"ץ
גיאת עמ' ק, ועי' רא"ש סי' ג - עי' מקור מס' 5) סוברים ש"יבש"
פסול בכל הימים כפשטות דברי הגמ', וכמו כן "גזול" פסול משום
מצוה הבאה בעבירה.

משמעות דבריהם שדוקא הפסולים הללו שנאמרו בגמ' במפורש
שפסולים בשאר ימים, אמנם שאר פסולים אינם כן, ואפי' פסולי
"הדר" כשרים בשאר ימים.

ד. שיטת הרי"ץ גיאת

הרי"ץ גיאת ("שערי שמחה" עמ' ק, מובא גם "במאור הקטן" יד, ב
בדפי הרי"ף - ועי' מקור מס' 6) סובר שכל פסולי המשנה אמורים
רק ליום הראשון, ואפי' "גזול" ו"יבש" כשרים בשאר ימים.
לשיטתו יש לפסוק כר' יצחק בר נחמני בשם שמואל, שגזול כשר,
שהרי ר' אשי שהוא "בתרא": מתרץ שיטתו, וכן יש להסיק מהגמ'
להלן (לו, ב) המכשירה אתרוג "חסר", ומעמידה הגמ' שם שמדובר
בשאר ימים, ומשמע שהוא דין לשאר פסולים. כמו כן הוא מסתייע
מהירושלמי (פ"ג ה"ו דף טו, א - עי' מקור מס' 7) המביא את דעת
שמואל שסובר שכל הפסולים אינם אלא ביום הראשון. דהיינו
שמואל מכשיר אף "יבש", ולא רק פסול "גזול" - כמובא בבבלי.

ה. שיטת הרז"ה

הרז"ה (ב"מאור הקטן" דף יד, ב בדפי רי"ף ד"ה קא פסיק - עי'
מקור מס' 8) סובר ש"יבש" הוא בגדר מאוס, וכמ"ש "הקריבהו נא
לפחתך" (עי' בהרחבה לעיל סוגית "לולב היבש"), בכך הוא מסביר
מדוע חמור "יבש" שפסול אף בשאר ימים. אמנם לגבי שאר פסולים
הוא סובר שכשרים בשאר ימים, וכדברי הגמ' להלן (לו, ב - ועי'
מקור מס' 1) שאתרוג שניקב - כשר. גם לגבי "גזול" הוא מסיק
שבשאר ימים כשר כדעת שמואל, ולפי הסברו אף ר' יוחנן עצמו
אינו סובר כרשב"י שגזול פסול.

ו. שיטת הראב"ד

הראב"ד (השגות לרי"ף דף יד, ב בדפי הרי"ף - עי' מקור מס' 9)
כותב שחוץ מ"יבש", כל הפסולים כשרים בשאר ימים. ראיה לכך
הוא מביא מהירושלמי (פ"א ה"א עי' לעיל "לולב היבש") ש"יבש"
נחשב כמת, ולכך אינו הדר כלל ופסול אף בשאר ימים. אבל שאר
הפסולים היות שנשאר בהם קצת הדר הרי הם כשרים. כמו כן
מסתמך הראב"ד על הגמ' להלן (לו, ב) שמכשירה אתרוג חסר בשאר
ימים, ומכאן מסיק הראב"ד שכן דינם אף של שאר פסולי "הדר",
פרט ל"יבש" שנחשב כמת.

בהשגותיו על הרמב"ם (הל' לולב ח, ט - עי' מקור מס' 12) מוסיף
הראב"ד שאף "גזול" פסול בשאר ימים משום מצוה הבאה בעברה.
כמו כן לולב של אשרה ועיר הנדחת פסולים משום "מכתת
שעוריה" (הל' לולב לראב"ד).

ז. שיטת הרמב"ן

הרמב"ן ("מלחמות ה") טו, א בדפי הרי"ף ד"ה כתוב - עי' מקור
מס' 10) סובר שכל המשניות, מתחילת הפרק ועד המש' העוסקת
בתקנת ריב"ז (להלן מא, א) - עוסקות כולן בנטילת לולב כשהיא
מדין תורה, דהיינו ביום הראשון או במקדש שבעה ימים.

לפי"ז מסקנת הגמ' לגבי "יבש" שפסול אפי' בשאר ימים, היינו רק
לגבי בית המקדש, אמנם בגבולין, כל הפסולים כולל "הדר" ו"יבש"
כשרים.

שיטה זו, כותב הרמב"ן, יש להוכיח מהגמ' לקמן (לו, ב) שמכשירה
אתרוג חסר, וכמו כן יש לה סיוע מהירושלמי (פ"ג ה"ו - עי' מקור
מס' 7) האומר שכל הפסולים נוהגים רק ביום הראשון.

לגבי "גזול" פוסק הרמב"ן כר' יוחנן בשם רשב"י, שפוסל משום
מצוה הבאה בעבירה.

ח. שיטת המאירי

המאירי מסכם את שיטתו (ד"ה ונמצאנו למדים - עי' מקור מס'
11) "שגזול" ו"יבש" פסולים בכל הימים כפשטות בגמ', ואילו
שאר פסולים כשרים, בתנאי:

א. יש להם שיעור - להוציא אשרה ועיר הנדחת וכדו' ש"מכתת
שעוריה".

ב. היה עליהם שם לולב מברייתם, וארע בהם פסול אח"כ להוציא
פחות מארבעה טפחים, חרות כווץ וכדו', שאין הם בגדר לולב,
כבר מתחילתם.

ג. עדיין שם לולב עליהם - להוציא ניטלו רוב עליו, נאכל רובו
וכדו'.

המאירי מנמק את סיבת פסול ה"יבש" כשייך לסעי' ג - שכבר אין שם
לולב עליו, שהרי נחשב כמת, כדברי הירושלמי. "גזול" אמנם עומד
בתנאי ארבעת המינים, אך הוא מצוה הבאה בעבירה, ופסול.

ט. שיטת הרמב"ם

הרמב"ם (הל' לולב ח, ט - עי' מקור מס' 12) כותב שכל הפסולים
חלים אך ורק ביום הראשון בלבד, אולם בשאר הימים הכל כשר,
חוץ מפסולי ע"ז ואיסורי אכילה באתרוג (עי' ב"ח ועי' ברור הלכה
לא, ב ציון א).

שיטתו כשיטת הרי"ץ גיאת ורבנן בתראי (עי' לעיל שיטה ד)
הפוסקים כר' יצחק בר נחמן בשם שמואל שמכשיר גזול, וכדברי
הירושלמי (שם) שהוא הדין גם בשאר פסולים, כולל "יבש".

הראב"ד (שם) משיג לגבי "גזול" ו"יבש" שפסולים אף בשאר ימים
(עי' לעיל בשיטתו, סעי' ו'), ומכשיר באיסורי אכילה (עי' ריטב"א
לה, א בשמו).

י. שיטת ההלכה

המחבר (או"ח סי' תרמט, ה' - עי' מקור מס' 13) פוסק כשי'
הרמב"ם (עי' לעיל) שכל הפסולים כשרים בשאר ימים, חוץ מע"ז
וכו' (עי' לעיל).

הרמ"א חולק על שיטה זו ופוסק בדרכו של ה"טור" (סי' תרמט)
שיש להבדיל בין סוגי הפסולים:

גזול - פסול כל הימים, כשיטת רשב"י. (ועי' ברור הלכה כט, ב -
סוגית לולב הגזול).

חסר - כשר, בתנאי שאינו מאוס באכילת עכברים (כלישנא קמא
בגמ' לו, ב).

פסולי "הדר" - פסולים כל שבעה כשיטת רש"י תוס' ורא"ש (עי'
בהגר"א שם), ולכן "יבש" ו"מנומר" פסולים כל החג.

המג"א (סי' תרמו, סק"ד) מעיר על הרמ"א שפוסל בשאר ימים כל
פסולי "הדר", מדוע לגבי הדס (תרמו, ב) שענביו מרובים מעליו,
מכשיר הרמ"א בשאר ימים, שהרי לשיטתו גם כאן יש פסול כשאר
"פסולי הדר". המג"א נשאר בצ"ע, ומסיק שאין להקל בכך.

סיכום ההלכה ושיטות הראשונים - עי' נספח טבלאות

נספחים

א. נספח רשימת מקורות

1. סוכה (לו, ב), רש"י (שם ד"ה אלא לרב)

2. ר"ן סוכה (יז, ב בדפי רי"ף ד"ה הא ביו"ט)

3. רא"ש סוכה (פ"ג סי' ג ד"ה מתניתין)

4. סוכה (לא, א)

5. שערי שמחה לרי"ץ גיאת (הל' לולב עמ' ק)

6. שערי שמחה לרי"ץ גיאת (הל' לולב עמ' ק)

7. ירושלמי סוכה (פ"ג ה"ו דף טו, א)

8. רז"ה סוכה (ב"מאור הקטן" דף יד, ב בדפי הרי"ף ד"ה קא פסיק)

9. ראב"ד סוכה (השגות לרי"ף, דף יד, ב בדפי רי"ף)

10. רמב"ן סוכה (מלחמות ה' טו, א בדפי הרי"ף ד"ה כתוב)

11. מאירי סוכה (דף כט, ב ד"ה ונמצאנו למדים)

12. רמב"ם (הל' לולב ח, ט), השגת הראב"ד (שם)

13. שו"ע (או"ח סי' תרמט, ה)