1. שאלות לתלמיד
2. נספח טבלאות

מבוא הסוגיה נאמר בתורה: "וזה דבר השמיטה... לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'" (דברים טו, א-ג). ודאי שכוונת התורה להקל על בעלי החוב מפני נוגשיהם. אמנם פעמים שישנה מציאות המאפשרת עקיפה של ציווי התורה. בגמרא הובאה המימרא של ר' יהודה בשם שמואל (למסקנה ע"פ ר' ענן) שכאשר עשה תנאי באופן הראוי ואמר שנותן את ההלואה, "על מנת שלא תשמטני בשביעית" - אין השביעית משמטת את החוב. בירורנו יעסוק במציאות שאדם עשה תנאי "עוקף" כזה, האם יש בכך איסור או לאו. א. הבעיה שהעסיקה את הראשונים הראשונים נחלקו, כשאדם מתנה באופן "המועיל" ששביעית לא תשמט את חובו, האם הדבר מותר לגמרי מצד התורה, או שהדבר אסור, אלא שבכל אופן אם עשה כך, הרי הדבר מועיל שחובו לא ישמט. ב. דעות הפוסקים 1. הסוברים שאין איסור בתנאי כזה בס' החינוך (מצוה תפ) כותב במפורש שאין להקשות מדוע כתבה התורה לאו על מי שנמנע מלהלוות כשקרבה שנת השביעית, הרי ממילא יכול להתנות תנאים על מנת שלא תשמטנו השביעית, כדרך שעושים תמיד בשטרות. הוא עונה על כך, שהתורה הזהירה ב"דברים", אעפ"י שניתן לעשות תקנות או תנאים כדי שהחוב לא ישמט. דהיינו התורה נותנת כיוון כללי ומגמה, שאדם ידע שרצון ה' שילוה את חבירו, אך מ"מ אם עשה תנאי הוא מועיל ולא עבר בכך איסור. כך גם משמע מראשונים נוספים: הרמב"ן (גיטין לו, א), הריטב"א (כאן סוד"ה רב ענן), הכפתור ופרח (פ' נט דף קח, ב), ר' קרשקש, המאירי והר"ן (גיטין שם). ראשונים אלו שואלים מדוע הוצרך הלל הזקן לתקן פרוזבול, הרי כל אדם יכול להתנות באופן פשוט שהשביעית לא תשמט את חובו, באופן שהוזכר לעיל. הם מתרצים על כך מס' תירוצים: א. לא כל אדם זוכר בשעת הלואה לעשות תנאי בנוסח המועיל. ב. גם במקרה שזוכר ויודע שניתן לעשות תנאי כזה, יתכן שאינו רוצה משום שנראה כמתייאש מלגבות חובו לפני השביעית. ג. מי שעושה תנאי כזה נראה שעינו רעה במצות שביעית, ויש להימנע מכך, כדי שלא תשתכח תורת שביעית. אמנם בפרוזבול אין חשש כזה, שהרי הדבר נעשה ברבים, ויש לכך פירסום רב שכולם באים לעשות פרוזבול. העולה מדבריהם אין איסור מפורש בעצם עשיית תנאי שהשביעית לא תשמט, למרות שיש להמנע מכך באופן גורף (לפי התרוץ השלישי), שמא תשתכח תורת שביעית (כך גם דייק הגר"י פערלא על סהמ"צ לרס"ג, ח"א דף קסד,ב ד"ה והנה). הבית יוסף (סי' סז) מדייק כן אף מדברי הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל ט, י) שכתב: "...התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפי' בשביעית, תנאו קיים, שכל תנאי שבממון קיים, ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה, שהוא חייב". מדברים אלו עולה שהלווה רשאי לוותר על הממון שזיכתה לו התורה, ואין המלוה עובר שום איסור. 2. הסוברים שיש איסור בתנאי כזה בעל העיטור (ח"א אות פ - פרוזבול) כותב שהלל הזקן התקין פרוזבול, ולא התקין שיעשו כולם תנאי שהשביעית לא תשמט, משום "דתקנת התירא תקין, תקנתא להתנות על דבר איסור - לא תקין" העולה מדבריו, שיש איסור להתנות כדי שהחוב לא ישמט, אע"פ שהתנאי מועיל. הבית יוסף (סי' סז) והב"ח (שם ד"ה כתב בשטר) סוברים שאף רש"י (ד"ה לדידי) סובר כשיטה זו, שהרי כתב: "... ואע"פ שעבר על מה שכתוב בתורה". יש להעיר שגירסת רש"י אצלנו (ד"ה לדידי): "ואע"פ שהתנה על מה שכתוב בתורה", ולא "שעבר" וכו'. הב"ח (שם) עצמו אף סובר כך, ומסביר שהאיסור בכך שהתנאי גורם לביטול מצות השמיטה. וכן שהמלוה עובר גם ("קצת") על "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וכו', שהרי ללא תנאי זה לא היה רוצה כלל להלוות. כך גם מסיק החת"ס (שו"ת חו"מ סי' קיז), שהרי אם אין בכך איסור מדוע היה צריך הלל לתקן פרוזבול. ה"תבואות שור" (כאן, והובא בפתחי תשובה חו"מ סז סק"ב) כותב שכאשר הלווה מרוצה להלוות בתנאי זה, אין בכך איסור, אבל כאשר בא הלווה ללוות, והמלוה אינו רוצה להלוות כי אם בתנאי שהשביעית לא תשמט את החוב, והלווה אינו מרוצה בתנאי זה, ובגלל כך נמנע מלהלוות - מיד הוא עובר על "השמר לך" וכו' (ועי' בר"י פערלא (שם) שמעיר שמהראשונים לעיל משמע שיש למלוה רשות להתנות כך ועי' פתחי תשובה (חו"מ סז, ט) שתמה מדוע לא הזכירו החת"ס וה"תבואות שור" את דברי הראשונים הנ"ל). ג. הנפק"מ בין השיטות לשיטות הראשונים (עי' לעיל שרוב הראשונים סוברים כך), הסוברים שאין בכך איסור, מותר למלוה להתנות כך עם הלווה, ואין בכך שום איסור. אמנם עדיף לעשות פרוזבול שבכך אין שום "נדנוד" (לפי חלק מהתירוצים - עי' לעיל). לעומת זאת לשיטת הראשונים והפוסקים שהתנאי אמנם מועיל, אך עובר בכך איסור - ודאי שאין לעשות תנאי כזה. לשיטת ה"תבואת שור" הדבר תלוי: אם המלוה מציע ללוה לעשות תנאי שהחוב לא ישמט, והוא מסכים לכך, אין בכך איסור של "השמר לך פן" וכו'. אמנם אם הלווה אינו מסכים לתנאי ואז המלווה נמנע מלהלוותו בגלל תנאי זה, מיד הוא עובר על איסור זה. ד. פסק ההלכה השו"ע כותב בלשון הקרובה לדברי הרמב"ם: "...אבל אם התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפי' בשביעית, תנאו קיים, שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה שהוא חייב". השו"ע אינו מזכיר שום איסור בכך, ואף את דברי הרמב"ם (עי' לעיל) הסביר באותו כיוון, שאין בכך איסור, ולכך פשטות דבריו שאין איסור לעשות תנאי כזה. נספחים שאלות לתלמיד באר את המימרה של שמואל עפ"י מסקנת ר' ענן. מהו ספק הראשונים כשאדם עושה תנאי מועיל שהשביעית לא תשמט. עי' בס' החינוך (מצוה תפ), וכתוב מדוע לדעתו אין איסור בתנאי הנ"ל, הרי התורה הזהירה על מי שנמנע מלהלוות. עי' בריטב"א (כאן) וברמב"ן (גיטין לו, א) מדוע לשיטתם היה צריך הל לתקן פרוזבול, הרי ניתן לעשות תנאי כנ"ל. כיצד מדייק הבית יוסף (סי' סז) מדברי הרמב"ם (שמיטה ויובל ט, י) בקשר לנ"ל. עי' בבעל העיטור (ח"א אות פ - פרוזבול) וכתוב מדוע לשיטתו הלל תיקן פרוזבול, ולא תנאי כנ"ל. כיצד דייקו הבית יוסף (סי' סז) והב"ח (שם ד"ה כתב שטר) מרש"י (ד"ה לדידי) בנ"ל. מהי דעת החת"ם סופר (שו"ת חו"מ סי' קיז) בנ"ל - פרט. סכם את הדעות השונות בענין זה. מהי משמעות השו"ע (חו"מ סז, ט) בענין זה - הוכח מלשונו. 2. טבלאות סיכום א ההבדל בין פרוזבול לתנאי לסוברים שמותר לעשות תנאי   פרוזבול תנאי רמב"ן ריטב"א ועוד כולם יעשו נוסח שנקבע בפרוזבול לא כולם זוכרים לעשות תנאי בנוסח מועיל   אינו נראה כמתייאש מלגבות חובו נראה כמתייאש לגבות החוב לפני השביעית   הדבר נעשה ברבים, ואין חשש שתשתכח שביעית נראה שאינו מרוצה ממצות שביעית ב הנפק"מ בין השיטות דעה תנאי פרוזבול המתירים תנאי מותר אך לא רצוי עדיף פרוזבול האוסרים תנאי אסור לעשות תנאי למרות שמועיל ודאי שיעשה רק פרוזבול בכור שור מותר – רק אם לוה מסכים עדיף שמועיל בכל מצב

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300