Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות ממסכת הוריות



יא ע"א

לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבע דורות למלכות
4-7

"בכירה שפתחה בזנות פרסמה הכתוב" [רש"י, בראשית יט, לג] - מהכא משמע שהבכירה עשתה שלא כהוגן, ואלו בהוריות פרק כהן משיח אמרו, "...שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבע דורות בישראל". אבל בבראשית רבה [פרשה נא, י] מצינו דעות חלוקות: "רבי חנינא בר פפא אמר, תחלת עיבורו של מואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים. ורבי סימון אמר, תחלת עיבורו של מואב לא היה אלא לשם זנות". ורש"י ז"ל נטה לדעת רבי סימון.

(רבי אליהו מזרחי, בראשית יט, לג)

ותירץ הרא"ם דרש"י נטה לדעת הבראשית רבה, דאמר לשם זנות נתכוונו. וזה דוחק גדול, שיניח תלמוד שלנו ויהיה נוטה לבראשית רבה. ויותר מסתבר דהכי קאמר: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, דהא בכירה, בשביל שמצוה עשתה, אע"ג שלא נתכוונה למצוה, מכל מקום מצוה שלא בכוונה היתה, ובשביל זה קדמה ארבע דורות, לפיכך לעולם יקדים לדבר מצוה, דהא קיימא לן 'האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור', כדאיתא בפרק קמא דפסחים (ח ע"א) ובפרק קמא דב"ב (י ע"ב). ויש לומר עוד, דודאי אע"ג שהיה לשם מצוה, כדמשמע קרא "ואין איש בארץ לבא עלינו", מכל מקום גם הזנות גרם, וע"י שניהם נעשה - דזנות איתא ומצוה איתא.

(מהר"ל, גור אריה, בראשית יט, לג)

וגרסינן במנחות בפרק רבי ישמעאל: אמר רבי שמעון בן יוחאי בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואמורים כשרים כל הלילה ואין ממתינין להם עד שתחשך, רבי יהודה אומר חביבה מצוה בשעתה שהרי הדל מקריב מיד עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה. וגרסינן בפרק קמא דברכות: לא יאמר אדם אוכל קמעא ואשתה קמעא ואישן קמעא ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. ועוד גרסינן: לעולם יקדים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה הראשונים. וגרסינן בהוריות: בנות לוט אף על פי שעשו עבירה לשם מצוה נתכוונו, ולפי שקדמה בכירה לצעירה לילה אחת זכתה וקדמה ד' דורות עובד ישי דוד שלמה, פירוש עובד היה מזרע הבכירה שילדה מואב והיה עובד בן רות המואביה ורחבעם היה מזרע הצעירה שילדה וקראתו בן עמי אבי בני עמון, שנאמר "ושם אמו נעמה העמונית".

(ראשית חכמה, פרק המצוות, שער ג)

מה שקדמתה דוקא ארבע דורות, אפשר לפרש אליבי דמ"ד בריש ברכות [ג ע"א] דד' משמרות הוי הלילה, ומשום שהקדימה בד' משמרות, משום הכי היה שכרה להקדים ד' דורות למלכות, דבמידה שאדם מודד מודדין לו, כדאיתא בסוטה [ח ע"ב].

(רבי בן ציון רוטנשטרייך, נחמת רות, כאן)

מין
52

המין הוא בפני עצמו, יוצא מן האמונה.

(מהר"ל, נצח ישראל, פרק לה)

פירושה של תיבת 'מין' הוא במובן סוג. כלומר הפורק חטא, וחוטא שלא מחמת תאוה, הרי הוא סוג ישראל בפני עצמו... שהרי פירושו של 'מין' הוא סוג בפני עצמו.

(רבי יצחק הוטנר, פחד יצחק חנוכה מאמר י אות ה)

איזהו מין כל העובד עבודה זרה
56

'וכל המינים כרגע יאבדו', אותם שחושבים שיש הצלחה לעבוד אלהים אחרים, והם מפתים בני אדם אחר דעתם, וזהו ביטול הדת. ועל זה תקנו 'וכל המינים כרגע יאבדו', כי המינים אשר נזכרו כאן הם אשר חושבים כי עבודת אלהי נכר הוא הצלחה להם, וזה נקרא 'מין'. וכך אמרו בפירוש בפרק בתרא דהוריות, ואין זה צריך ראיה.

(מהר"ל, באר הגולה, באר ז, פרק ו, עמ' תיד במהד' הרטמן)


יא ע"ב

מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו אף נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר אמר ליה הרי צרתך בבבל
1-4

והלל זה הוא הלל הזקן שעלה מבבל והיה מזרע דוד, מבני שפטיה בן אביטל. כן אמרו בגמרא בכתובות פרק אע"פ [סב ע"א], על רבינו הקדוש שהיה מבני בניו של הלל, כפוף לרב הונא שהיה בימיו ריש גלותא בבבל, לפי שהיתה משפחת אביו מזרע דוד, כנזכר בירושלמי במסכת כלאים [פ"ט ה"ג]. וכן במסכת הוריות פרק כהן משיח, כשאמר רבי מה אני בשעיר, כלומר, שיתכפר בשעיר כדין נשיא, אמר לו רב חייא, הרי צרתך בבבל. ומתנאי הנשיא הוא, שלא יהיה בישראל גדול אלא הוא, שנאמר מכל מצות יי' אלהיו, שאין עליו אלא אלקיו, כמו שנזכר ג"כ בפרשת המלך.

(רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, אבות פרק א, משנה יב)

שאין על גביו אלא ה' אלקיו
2

[ראה לעיל י ע"א]


בעא מיניה רבי מרבי חייא כגון אני מהו בשעיר
3

...דאע"ג דתניא בספרי בפרשת המלך שכל פרנסי ישראל בניהם עומדים תחתיהם... הני מילי בכתר כהונה וכתר מלכות וכל דדמי ליה, כגון שררותא דמתא, אבל גבי נשיא ואב בית דין, כיון שכתר תורה מונח בקרן זוית, הרוצה יבוא ויטול, אין הדבר כן מדין התורה, לפיכך לא מצינו בנשיאים הראשונים שיהיו מנחילים כתריהם לבניהם אלא מהלל ואילך... ואפשר שכיון שקלקלו עבדי חשמונאי בבית שני, ועמדו הורדוס ובניו וחטפו להם על ישראל מלכות שאינה הוגנת, התקינו בית דין שיהא כתר תורה משלים לכתר מלכות להושיב הבן על כסא אביו. וכבר זכרנו בסוף החלק הראשון מלתא יתירתא דהות בהלל. והסכים הקב"ה על ידם שזכו לשלשלת יוחסין גדולה והיו כולם ראויים לנשיאות. והיינו דקא בעי רבי מה אני בשעיר.

(רמ"ע מפאנו, עשרה מאמרות, מאמר חיקור דין, ח"ב פי"ט)

והבאור הוא דשאל אותו כגון הוא שהוא נשיא, אם היה בזמן המקדש, אם היה חייב להביא שעיר על שגגתו כדין מלך או רק קרבן יחיד... ויש מן המפרשים שהקשו בכלל על שאלה זו, והא מה דהוי הוי, והלכתא למשיחא? אבל י"ל פשוט דנ"מ בזה ע"פ המבואר בשבת דף יב, ב: מעשה בר' ישמעאל בן אלישע שקרא והטה נר בשבת, וכתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמנה"... ולפי זה י"ל דכוונת רבי בשאלתו היתה שאם ייכשל חלילה באיסור כרת בשוגג, מה יכתוב על פנקסו להביא כשיבנה בהמ"ק, אם חטאת כיחיד או שעיר כמלך.

(רבי ברוך אפשטיין, תורה תמימה, ויקרא פרק ד, הערה פד)

בהגהות הגר"י יעב"ץ הקשה מירושלמי [כלאים פ"ט ה"ג] דרבי מנוקבתא דבית דוד הוה שאין להן ירושת מלכות. ועמש"כ בס' דרכי התלמוד וחדותיו מחקר לה, רבי ביקש לעקור תשעה באב ובהערותי שם.

(רבי ראובן מרגליות, ניצוצי אור, כאן)

הרי צרתך בבבל
4

וביומי דרבי הוה רב הונא קמא ריש גלותא בבבל. והיינו דאמרינן: בעא מניה רבי מר' חייא כגון אני מה אני בשעיר, א"ל צרתך הרי בבבל ומנו רב הונא.

(איגרת רב שרירא גאון, אות פד)

התם שבט הכא מחוקק ותניא לא יסור שבט מיהודה זה ראש גולה שבבבל שרודה את ישראל במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים
9-13

וצריך להבין ביאור שינוי הלשון "מיהודה" ו"מבין רגליו", הלא "מבין רגליו" ג"כ הכוונה מזרע יהודה? וי"ל דאיתא בסנהדרין ה. ובהוריות: לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גלויות שבבבל... ומחקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל וכו', והם נשיאי א"י.... והנה איתא בהוריות שם... דאיהו עדיף מינך משום דהתם שבט והכא מחוקק, ובתוספות בסנהדרין שם (ד"ה דהכא), מייתי ירושלמי [כלאים פ"ט ה"ג]: בשבט - ראש גולה מזכרים, בן אחר בן, ומחקק - נשיא שבא"י מנקבות, עיי"ש. א"כ שתי הנשיאויות הם מזרע יהודה, אלא דשבט דוקא מבן אחר בן, ומחוקק שהוא ראש הסנהדרין אפילו רק מבנות יהודה. א"כ י"ל דזהו כוונת הקרא, "לא יסור שבט מיהודה" דהיינו אם הוא משבט יהודה, והיינו בן אחר בן דמתייחס לשבט יהודה, אבל "מחקק מבין רגליו" דהיינו אפילו אם כבר אינו משבט יהודה, דאביו משבט אחר, דהוא מתייחס לשבט אחר, מ"מ אם יוצא מחלציו דהיינו מבת יהודה, ג"כ יכול להיות ראש הסנהדרין.

(גרי"ז, בראשית מט, י)

ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה לישראל ברבים
12-13

ויתבאר ע"פ מה שכתב רש"י בעירובין הנ"ל [נד ע"א] דהחקוק אינו נמחק לעולם, ומטעם זה נקרא משה רבינו ע"ה "מחוקק" [דברים לג, כא], כי התורה שניתנה על ידו עומדת לעד.... והנה המלמד תורה ברבים תורתו עומדת לעד, כי התלמידים מלמדים אח"כ ג"כ לאחרים, והרי הוא כאילו מלמד עד סוף כל הדורות. ע"כ אמרו ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים, שע"י כן לא יסוף זכרון תורתם לעולם, כי התלמידים הרבים ילמדו ג"כ לאחרים עד סוף כל הדורות. וע"כ נקראו "מחוקקים", כי החקיקה תתקיים ולא תימחק ברוב הימים.

(רבי מרדכי אליהו רבינוביץ, אמרי רצון, דרוש לג, אות ד)

שמן המשחה
22

שמן המשחה יש בו שתי תועלות, להטיב ריח מה שימשח בו, ולהאמין גדולת הדבר הנמשח וקדושתו והיותו נבדל לטובה משאר מינו, אדם יהיה, או בגד, או כלי, הכל שב ליראת המקדש, שהיא סיבה ליראתו, מפני התחדש היפעלות בנפש האדם בעת שיכנס אליו.

(מורה הנבוכים חלק ג פרק מה)

היו שולקים בו את העיקרים דברי רבי יהודה
22-23

"ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור" וגו' - כתב הרמב"ן: הוא המוסק והוא דם הנקרש בצואר הצבי. והנה הטור כתב בא"ח סימן רטז: והרמ"ה היה אוסרו משום חשש דם, והר"י כתב דפירשה בעלמא הוא וכו'. לכאורה היה נראה ראיה שהיה מותר מדהיה בשמן המשחה וקטורת, וקי"ל [חולין צ ע"ב] "ממשקה ישראל" - מן המותר לישראל, ודוחק לחלק בין שמן המשחה וקטורת לשאר קרבנות. מיהא לפי מה דאמרינן בבכורות דף ו: דאיצטריך קרא לחלב טמא שהיא אסורה דלא נילף מחלב טהור למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב ע"ש, א"כ י"ל כיון דמצינו באיסור דם שמותר כשנשתנה ונעשה חלב, ילפינן מיניה ג"כ היתר המור, והיינו ר"מ דס"ל הכי בנדה [ט ע"א] דדם נעכר ונעשה חלב. ואפשר לומר בהא דפליגי ר"מ ור"י: ר"י ס"ל ששלקו את העיקרין, היינו דר"י לשיטתו דלית ליה דם נעכר ונעשה חלב, א"כ היה קשה מנתינת המור בשמן המשחה, אלא כיון ששלקו את העיקרין דהיינו בישול, וקי"ל [מנחות כא ע"א] דם שבישל אינו עובר עליו, ושפיר הוי מן המותר לישראל.

(רבי פנחס הלוי הורוביץ, פנים יפות, שמות פרק ל, כג)

שמן המשחה שעשה משה במדבר וכו' שורין את העקרים במים ומציף עליו שמן וכו' תחלתו שנים עשר לוגין וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו וכו' וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין ראה כמה יורה בולעת וכמה עקרים בולעים וכמה האור שורף ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו וכו' זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
22-33

מאחר שידוע שה' יתעלה פועל העולם וצורתו כמו שביאר המורה [נבוכים] ח"א פ' סט, ורצה לומר כי ה' יתעלה בראו ואחר הבריאה הוא קיומו וצורתו עד שה' יתעלה מחדש בכל יום ויום טובו והשפעתו על העולם, ובזה מתקיים ובלעדי זה אי אפשר לעמוד... לכן היה בא שמן המשחה על כל הכלים והעובדים במקדש ועל המקדש בעצמו, כי כל המקדש וכל מה שבתוכו הרומזים על כל העולם ומה שבתוכו כמו שנתבאר ממה שעבר, כולו צריך אל שמן משחת קודש הזה.
ולהיות כי זה השמן והשפע קיימת לעולם ואינו נחסר השמן הזה כלל, לזה אמרו בירושלמי דשקלים (פ"ו ה"א) ופ"א דכריתות (ה ע"ב): "שמן משחת קודש יהיה זה לי" - תנא רבי יודא בר אלעי שמן המשחה שעשה משה ניסי ניסים נעשו בו מתחלה ועד סוף, שמתחלה לא היו בו אלא שנים עשר לוג שנאמר "ושמן זית הין", אם לסוך בו עינים לא היה מספיק על אחת כמה וכמה שהאור בולע והיורה רותחת והסממנים בולעים, וממנו נמשחו המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח וממנו נמשחו אהרן ובניו וממנו נמשחו כהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבא שנאמר זה יהיה לי, זה בגימטריא שנים עשר. הרי שגילו בזה ענין שמן המשחה, ושאל יחסר המזג לעולמי עולמים. ובאמת אמרו שם שהרבה ניסים נעשה בזה השמן, שמצד ההשגחה ניצולין כל ישראל שהם שנים עשר שבטים כמנין שנים עשר לוגין וקיימים כולם לעתיד לבא, וכל זה גורם שעשאו משה במדבר, רצה לומר שקבלו התורה שעל ידו נשארה ההשגחה דבקה בעולם...
לא יוסך על זר, כי אין ההשגחה דבקה רק בשלמים... על כן לא היה נמשח בשמן רק הכהנים הנגשים אל ה', ובפרט הכהן הגדול מאחיו או המלך אשר בסיבתו יושגחו כל ישראל וצדיק יסוד עולם, ועל ידו מושכים כל ישראל ההשפעה למטה, כי הוא היה מגין על הדור...
כבר נתבאר ענין השמן שהוא מורה על ההשגחה המושפעת על מי התורה דוגמת השמן שהוא צף על פני המים. לכן היה שורה ארבע סמנין, שהן ארבע דעות, במים המתוקים, שהם מי התורה, ולא נשאר רק השמן שהוא מורה על דעת החמישי העיקרי, שהוא דעת האמת בהשגחה... על כן נתנו אלו הבשמים בשמן שנים עשר לוג שהוא מורה על שנים עשר שבטים שהם העיקרים בהשגחה יותר משאר בני אדם ובכלל ישראל יותר משאר אומות.

(רבי משה איסרלש, תורת העולה, חלק ג, פרק לג)

היו שולקים בו את העיקרים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר והלא לסוך את העקרים אינו סופק אלא שורין את העקרים במים ומציף עליו שמן וכו' וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
22-33

"שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם" - פירש רש"י... לומר שכולו קיים לעתיד לבוא, זה בגימטריא תריסר לוגין הוי. ור"ל דכל הי"ב לוגין קיימין לעתיד לבא... ולכאורה קשה, דיש לומר דהדרש הנ"ל אינו רק למאן דאמר דשלקין בו העקרין, ואף דאינו מספיק סובר דכמה ניסים נעשו בו. אבל מאן דאמר דמציף על העקרין, צריך לומר דאינו סובר להני ניסים, דאם לא כן מאי מקשה? ואם כן אימא דסובר דיהיה זה לי לדורותיהם כפשוטו, דהמצוה הוא לדורות שיעשה בזה. ואם כן רש"י דהביא לעיל הפלוגתא והביא קושית המ"ד השני, ולא הביא להתירוץ של המ"ד הראשון, שמע מינה דתופס העיקר כמ"ד השני, וכן קיימא לן באמת, דלגרסת רש"י בהחומש דפליגו ביה ר' מאיר ור' יהודה, וכן הגרסא בירושלמי סוטה (פ"ח ה"ג) ובירושלמי שקלים פ"ו (ה"א), הלא קיימא לן שמורין הלכה כר' יהודה. ולגרסתנו בכריתות שם ע"א ובהוריות, הלא הלכה כר' יוסי דנימוקי עמו, אם כן לפי זה מה שפירש כלו קיים וכו', מזכה שטרא לבי תרי.
והנ"ל בזה, דרש"י הוכיח דגם המאן דאמר דמציף סובר לדרשה זו, דהא כל כחו אינו אלא מכח הקושיא והלא לסוך את העקרין אינו מספיק, וקושיא זו לא קשיא אלא לאחר שידענו דהין הוא רק י"ב לוגין, אבל כל זמן שלא ידענו שיעורא דהין, ודאי לא קשיא, הבן. והנה הא דהין הוי י"ב לוגין, נפקא לן... מהא דכתיב זה בגימטריא תריסר, עיין שם, אלמא דמ"ד הנ"ל נמי מודי לדרשה זו, וכן הוא מפורש בדברי המ"ד הנ"ל בירושלמי שם, ודוק. ואין לומר דמודה לדרשה דזה, ואינו מודה לדרשה דלדורותיכם, דאם כן, דלא רמזה התורה רק דהין הוי י"ב, היה לו לרמז גבי ציוה דעשיה? אלא ודאי דדרש שהוא כולו קיים דהיינו כל הי"ב לוגין, וממילא ידעינן דהין הוי י"ב, רק דסובר דלא אשכחן דנעשה בו נס רק אחר שנעשה שמן המשחה, ולא קודם שנעשה שמן המשחה ודוק. ועוד הא על כרחך מודה בניסא, דהא בלא נס אינו מספיק לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים והמשכן וכל כליו...
אלא אי קשיא הא קשיא לי על הגמרא, דבכריתות מפיק דכולו קיים לעתיד לבא מדכתיב זה בגימטריא תריסר כמו שפירש רש"י שם, דבלא זה לא שמעינן רק דנשאר ממנו לעתיד לבא, אבל כלו קיים מנא לן. והנה במנחות שם מפיק הא דהין הוי י"ב לוגין, מדכתיב זה הנ"ל, אם כן מבואר דבלא זה לא הוי ידעינן כלל הין כמה לוגין הוי, אם כן קשה, דאם כן לא שמעינן מינה לא דרשה זו דבכריתות, ולא דמנחות, דדרשה דכריתות לא נשמע דכולו [קיים] מדכתיב זה, אלמא כל הי"ב לוגין קיימין, דמנא לן דמעיקרא לא הוי רק י"ב לוגין, דהא אכתי לא נשמע דהיו י"ב לוגין, והא דמנחות דהין הוי י"ב לוגין, לא נשמע מדכתיב זה, דאף דלעתיד לבא לא נשאר רק י"ב לוגין, מכל מקום אפשר דמעיקרא הוי הרבה ובאמת אין כולו קיים. וצריך לומר דתרתי שמעית מינה, דכיון דהיא הבטחה שישאר לדורות על פי נס, למה דוקא י"ב לוגין, כיון שאינו בשיעור דמעיקרא, מה לי שיעור זה או פחות משיעור זה, ולא נצרך רק להבטחה שלא יכלה, ושיהיה הברכה שורה במשהו האחרון שלא יכלה לעולם. אלא ודאי דהי"ב היינו כולו, והוי הבטחה שיהיה כולו קיים.
ועל פי זה מבואר הפסוק שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם, דתיבת לי מיותר... דהא אין הברכה שורה לא בדבר המדוד וכו' (תענית ח ע"ב), וכאן דבר המדוד הוא. רק דזה אינו רק אם הוא ע"י אמצעי, אבל כאן אינו ע"י אמצעי. והנה מבואר בבית יוסף לחו"מ (בסי' רז במחודש כז) ד"לי" ממעט אחר... והיינו זה יהיה לי לבדי ולא תחת יד אחר שום אמצעי, ואם כן לדורותיכם, כי הברכה שורה בו אף שהוא דבר המדוד.

(ישמח משה, פ' כי תשא דף קפט ע"ד-קצ ע"א)

והלא לסוך את העקרים אינו סופק וכו' וממנו היה נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' כמה נסים נעשו בו
23-28

אמרו ז"ל (תוספתא יומא ב, יג) שלפנים מן הפרוכת היה הארון וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה... וצלוחית של שמן המשחה הוא לומר כמו ששמן המשחה נעשו בו נסי נסים, כמו שאמר רבי יהודה לסוך בו את הסממנים לא היה מספיק, וממנו נמשח המשכן וכל כליו וכל כלי המזבח והכיור וכנו, וממנו נמשחו אהרן ובניו, וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר יהיה, כל זה לרמוז לתלמיד חכם שיהיה נגד ה' תמיד.

(רבי מרדכי הכהן, שפתי כהן, שמות פרק כו, פסוק לה)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם
26

"טוב שם משמן טוב" - ... כמו שאמרו ז"ל כי שמן המשחה, שהוא שמן הטוב היורד על זקן אהרן, משחו בו משכן וכל כליו וכהנים ומלכים ולא חסר ממנו כלום ועדיין כל שיעורו קיים. ובזה יאמר "טוב שם משמן טוב", כי כל מעלת השמן טוב הוא שהוא קיים ולא יחסר, וזה אדרבה מוסיף תמיד.

(ר"מ אלשיך, על קהלת ז, א)

מיוסד על אמרם בויקרא רבא פ"ב ב: בכל מקום שנאמר "לי" אינו זז לעולם כו'. עיין שם ובילקוט ח"ב שמואל רמז קכד.

(רבי ראובן מרגליות, ניצוצי אור, כאן)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' כמה נסים נעשו בו
26-28

ראוי הוא שיהיו נסים נעשים בשמן המשחה, כי כל דבר שהוא קדוש ראוי לנס, כי הנס הוא מעולם העליון הנבדל הקדוש, ושמן המשחה שבו היה מקדש הכל, ובזה נראה שהוא קדוש יותר מהכל, ולפי קדושתו ראוי שיהיו נעשים בו נסים. ואמר כי אותו שמן קיים לעתיד לבא, פירוש, כי המשיחה בשמן המשחה היא ממדרגה שאינה תחת ההפסד כלל, כאשר מורה עליו מלת זה שמשמע שהוא עומד בלא שינוי, וזה הוא כמו שהיה בראשונה ואין בו שינוי והפסד, והוא קיים לעתיד. ור"ל כי שמן המשחה שיהיה לעתיד אין לומר עליו שהוא שמן אחר, אבל יאמר עליו שהוא שמן המשחה הראשון כיון שאין הפסד בשמן.

(מהר"ל, חידושי אגדות, כאן)

וכולו קיים לעתיד לבוא וכו' שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין
26-28

כי מהיותו מעשה ידיו של משה נאמן בית, נמשך עליו השפע האלקי, ועוד שעשאו במדבר אשר היתה השכינה יותר גלויה בו מכל המקומות האחרים. "מתחלתו" - שכל מה שנעשה בו מתחלה ועד סוף, הכל היה ממה שנתברך מהשפע האלקי, ולזה היה הכל נעשה ממה שנתוסף בו ע"י נס, שהרי לבסוף נשארו כל הי"ב לוגין שהיה בו, ואם כן כל מה שנעשה בו היה ממה שהיה מתרבה, ונמצא שמתחלה ועד סוף נעשה בו מעשה נסים.

(קרבן אהרן, פרשת צו, מכילתא דמילואים, דף מה ע"ד)

וכולו קיים לעתיד לבוא וכו' כמה נסים נעשו בו
26-28

"ואתה קח לך בשמים ראש" וגו' [שמות ל, כג] - דשמן המשחה איתא ואותו שמן קיים לעתיד לבוא וכמה נסים נעשו בו וכו', וזה לא היה בכח שום אדם לעשות, רק ע"י משה רבינו ע"ה. וכן לאחר שנגנז שמן המשחה כמו שאמרו שם [יב ע"א] לא נעשה שמן המשחה אחר, לפי שלא היה בכח לעשותו, רק משה רבינו ע"ה, וכולו קיים לעתיד, ועל כן כתוב בו גם כן "ואתה קח לך" וגו', שרק אתה דייקא תוכל ליקח.

(רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, פרשת כי תשא, אות ג)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים
26-30

ראוי שתעורר על מה שנאמר בשמן המשחה "ואתה קח לך" ולא נסתפק לומר "ומשחת" כמ"ש בכיור וכנו וברוב כלי המשכן, או "קח לך" כמ"ש בקטרת, אבל הוסיף לומר "ואתה קח לך", וזה בלא ספק מעיד על אמיתת מה שזכרו חז"ל שלא נעשה שמן המשחה כי אם פעם אחת שעשאו משה רבינו בידו, ולא יעשה עוד בעתיד. אמרו במסכת הוריות: ר' יהודה אומר אותו שמן המשחה שעשה משה במדבר כמה ניסין נעשו בו מתחלה ועד סוף... ואותו שמן קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגמטריא תריסר הוו... ומה שחלק הראב"ע על זה כבר השיבו הרמב"ן והוכיח אמתת דעתם ז"ל מאשר לא אמר הכתוב "שמן משחת קדש יהיה זה לאהרן ולבניו לדורותם" כמ"ש בבגדים, אבל אמר יהיה לי לדורותיכם, מורה שיהיה השמן העשוי ההוא מתמיד למשוח בו לכל הדורות. ולכן נאמר (תהלים פט) "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו", כי שמן קדשו הוא אשר נעשה במדבר ע"י אדון הנביאים בקדושה ובטהרה. ולזה נתכבד דוד המלך בקראו עצמו "משיח אלקי יעקב" [שמואל ב' כג, א] להיות נמשח באותו שמן האלקי הקדוש.
ונראה לי להוסיף על טענות הרמב"ן טענה אחרת לקיום דעת חז"ל, והיא מה שנאמר כאן בשמן המשחה "ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קדש הוא קדש יהיה לכם איש אשר יעשה כמוהו" וגו'. ואם בא הכתוב לצוות שיעשה שמן המשחה תמיד בזה התואר, היה ראוי שתאמר התורה שלא נעשה כמוהו לצורכנו כמו שאמרה בענין הקטרת "והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם", ולא אמר כן בשמן המשחה אלא שלא נעשהו כלל, ואמר בהחלט "איש אשר יעשה כמוהו" רוצה לומר לא לה' ולא לכם, כי היא אזהרה מוחלטה, והוא לאות שכיוונה תורה שלא יעשה בהחלט שמן המשחה זולתו בשום דור מהדורות.
ועוד אני עושה על זה טענה שלישית, והוא שאם היתה כוונת התורה שיעשו שמן המשחה פעמים אחרות, לא היה ראוי לכתוב כמות הסמים בלבד שלא יחס ההרכבה כמו שאמרה בקטרת "בד בבד יהיה" ולא ביארה המשקל שיקח מכל א' מהם, לפי שפעמים יעשו יותר ופעמים פחות, אבל סדר ההרכבה ויחש הפשוטים הנכנסים בה וערכם יהיה שמור תמיד בכל עת שיעשו אותו... וכל זה מוכיח שקבלת חז"ל היא האמת, שלא היה שם שמן משחה אחר אלא אותו שעשה משה במדבר. ומפני זה תמצא שלא היה כהן משוח בבית שני, לפי שכבר היה נגנז שמן המשחה, שגנזו יאשיהו עם שאר הדברים הקדושים ולא היה להם רשות לעשותו. ומפני זה נאמר כאן למשה במצות שמן המשחה "ואתה קח לך", רוצה לומר אתה בעצמך תקח לך הדברים האלה ותעשה שמן המשחה, לא יעשה אותו אדם אחר עוד כל ימי הארץ.
והיתה סיבת זה, רוצה לומר שרצה יתברך שיהיה שמן המשחה נצחיי ועומד לעד, ולא עשה כן לקטורת, לפי שהקב"ה נתן בישראל שתי הנהגות, והם הנהגה אנושית כפי המעלה שתאות למלכים שהם המנהיגים היותר עליונים שבעם, והנהגה אלקית כפי הקדושה ועבודה שהיא לכהנים משרתי ה'. ולפי ששני המנהיגים האלה ראוי שיתנהגו וינהיגו את העם כפי התורה והמצוה, כמו שאמר (מלאכי ב, ו) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", ובמלך נאמר "ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל" [דברים יז, כ], לכן צוה יתברך למשה שיעשה שמן המשחה מרוקח כראוי, ושמשה בעצמו ימשח את הכהנים, ואותו שמן ישאר לדורות למשוח בו המלכים והכהנים הגדולים תמיד, כדי שכולם יהיו נמשחים ע"י משה רבינו מהשמן אשר הוא עשה. ולכך היה משה רבינו כ"ג במשכן ה' בראשונה שבעת ימי המלואים, והוא היה המלך הראשון שמלך על ישראל, כמו שנאמר "ויהי בישורון מלך" [דברים לג, ה], כדי שיהיו הכהנים והמלכים כולם דוגמתו, נמשכים ממנו והולכים בדרכיו. וכאילו היה השמן ההוא טבעתו של אדון הנביאים לחתום בו מלך וכהן, באופן שיהיו כולם תלמידיו ומעשה ידיו להתפאר. ולכן היתה משיחת המלכים תמיד ע"י נביא שהוא מתלמידיו של משה רבינו, כאילו המשיחה והמושח יאמרו לכל מלך בהימשחו: זכרו תורת משה והלכתם בדרכיו, אחרי שאתם משוחים בשמן הטוב אשר עשה ואתם כולכם במקומו. ולזה היתה צלוחית השמן האלקי מזה מונחת תמיד אצל ארון האלקים ונגנזה עמו בעת החרבן, להיות השמן הקדוש ההוא דבר מצרכי תורת האלקים, ושניהם ניתנו ע"י משה רבינו ע"ה.
ואמנם איך יתכן שהיה מתמיד השמן ההוא שעשה משה במדבר זמן כל כך הרבה? הוא דבר מתמיה מאד. וצדק הרלב"ג במה שכתב שכבר יתכן שיעשה ה' מופת ע"י הנביא גם אחרי מותו, כי כן ראינו שלא סר המן במות משה... כי הנביא כיד אלקיו הטובה עליו נותן לדברים טבע שיִמָצֵא בהם ההתמדה והנצחיות. ולכך היה המן אשר בצנצנת עומד קיים קרוב לאלף שנים בבית ה', עם מהירות היפעלות המן, שהיה נבאש הנשאר ממנו אחרי יומו ובחום השמש ונמס. אבל משה נתן בו על דרך המופת כח הטבעי אל שלא התפעל מהדברים אשר מחוץ, ולכך נשאר קיים גם אחרי מות הנביא. וכן היה הענין בשמן המשחה הזה, שנתן משה בו כח על דרך המופת להתקיים ולהתמיד ולשנות מה שידבק בו מהאויר המקיף ולהשיבו אל טבעו.
והנה תמצא שיש לְשמן הֵאותות מה לקבל זה הכח המתמיד, כי הוא מכל המשקים יותר עומד עד שכבר יעברו עליו אלפים מן השנים ולא יפסד, ואמרו עליו החכמים שכאשר יתישן לא יחסר ממנו אבל יתוסף שיעור מה, לפי שיתדקדק יותר. ואולי הסמים שנכנסו בזאת ההרכבה היו עוזרים גם כן אליו, כי המופתים בשיעשם אותם ה' יבקש להם סיבות היותר נאותות, ולכך אמרו חז"ל... שזה הענין היה בשמן המשחה על דרך פלא. ויעזור לזה גם כן שמן השמן הקדוש ההוא לא הוציאו אז כמות רב לאותה משיחה שנעשית לשעתה במדבר, כי חלק מועט היה מושח כל א', ואנשים מועטים נמשחו שמה. ואמנם אחר כן מזמן לזמן רב היו מושחין כ"ג או מלך, ולכן לא היה מהפלא שיספיק השמן ההוא אלפים שנה.

(רבי יצחק אברבנאל, שמות פרק ל, פסוק כב)

"וייותר יעקב לבדו" [בראשית לב, כה] - אמרו ז"ל (מובא ברבינו בחיי): אל תיקרי לבדו אלא לכדו. מאין בא לו זה הכד? כשיעקב שם האבנים מראשותיו, והשכים בבוקר ומצאן אבן אחת, ונתבצר לו כד של שמן ויצק על ראשה, וחזר הכד ונתמלא, אז ידע יעקב שהוא מזומן לברכה, ואמר אין זה ראוי להניחו כאן. והוא השמן שנמשחו ממנו המשכן וכל כליו והמזבח ואהרן ובניו והמלכים ועדיין כולו קיים כמו שאמרו חז"ל זה לי לדורותיכם. והוא כד השמן של הצרפית שאמר לה אליהו "כד [הקמח] לא תכלה [וצפחת השמן לא תחסר]" [מלכים א' יז, יד], והוא אסוך שמן של אשת עובדיה הנביא. כשראה יעקב שכל כך נסים עתיד להיות בו, סיכן עצמו והביאו.

(רבי מרדכי הכהן, שפתי כהן, בראשית פרק לב, פסוק כה)

"ואתה קח לך בשמים ראש" - למעלה פרשת תצוה כתבתי שבכל דבר הראוי ליחסו בעצם וראשונה אל משה נאמר בו לשון "ואתה", ובדרך זה נאמר גם בשמן המשחה לשון "ואתה", כי הוא עשוי למשוח בו המשכן וכל כליו ואהרן ובניו וכל כהנים גדולים ומלכים, כדאיתא במסכת הוריות. ואמרו שם ששמן שעשה משה קיים לעולם, שנאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. וכל זה רמז למה שנאמר (דברים לג, כא) "וירא ראשית לו", שנדרש על משה, כי הוא היה ראשית והתחלה לכל נביאים וכהנים ומלכים וכל מיני שררה, הכל הואצל ממנו כאמרם ז"ל (נדרים לח ע"א): אין הקב"ה משרה שכינתו כי אם על גיבור חכם עשיר ועניו וכולם ממשה, ר"ל כולם קבלו האצילות ממשה, ע"כ צריכין להתדמות אליו בתואריו, כי הוא היה בישורון מלך ובשמים ראש לכל הבשמים, כי לו משפט הראשית...
כך אמר הקב"ה: אם רוצה אתה בקיומו של שמן משחת זה, אז "ואתה" בעצמך לא ע"י שליח תקח אותו לך, כי סגולה זו נתונה לך, שכל הדבר הנתון על ידך מתמיד לעולם כשמש נגדי, כמו התורה הנתונה על ידך נצחית כאור החמה. אבל פני יהושע כלבנה, כי הוא הנחיל לישראל את הארץ, ואין מתנה זו נצחית, אלא כלבנה, שהיא לפעמים נבנתה ולפעמים נפרצה.

(כלי יקר, שמות ל, כג)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' ואין מושחים מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה
26-31

"על בשר אדם לא ייסך" (שמות ל, לב) - ... מה דנסמך לשמן משחת קדש וגו', שדרשו רז"ל שהוא יעוד דשמן המשחה כולו קיים לעתיד לבא... יש לחקור על שהגואל אשר יבוא במהרה בימינו, נקרא בפי כל ישראל "משיח", הלא דבר הוא, דשם זה נעשה לו כשם העצם. ולדעתי משום דבשם זה נרמז מדרגתו ומעלתו של משיח צדקינו, דהא ראיתי באהבת עולם [דף כד ע"ב] שהקשה למה משיח יהיה נמשח, הא אין מושחין מלך בן מלך. ותירץ על פי המדרש שוחר טוב (מזמור ב) על הפסוק "ה' אמר אלי בני אתה" וגו' (תהלים ב, ז), דבהאי שעתא עביד ליה קב"ה בריה חדשה. ופירש הוא ז"ל שלא יכירו אותו יודעיו ומכיריו מכבר כדי שיכבדו אותו, אם כן כיון שלא יכירו אותו, לא יהיה נודע שהוא בן דוד, לכך צריך משיחה. עכ"ד. ולי נראה דהכי פירושא דהמדרש שוחר טוב, דעביד ליה קב"ה בריה חדשה בהאי שעתא ממש, שלא היה עדיין בריה כזו בעולם, דהנה ברא ה' יתברך מלאכים בשני (בראשית רבה פ"א ג), וברא אחר כך בהמות וחיתו יער, והיינו מן ההיפך אל ההיפך - מלאכים כולם רוחניים, בהמות רק גשמיים, וברא אחר כך אדם נשמה שהוא חלק אלקי ממעל גבוה ממלאך מלובש בבהמה, כמ"ש הסמ"ג בהקדמתו.
והנה במשה רבינו ע"ה נאמר (במדבר כ, טז) "וישלח מלאך" - זה משה (ויק"ר פ"א א), ואין לומר מצד נשמתו נקרא מלאך, דאם כן תמעיט מעלתו ח"ו משאר צדיקים, אלא ודאי דגופו היה מלאך, ונמצא היה בריה חדשה גבוה מעל גבוה מלובש במלאך. והנה במשיח צדקנו המקווים נאמר (ישעיה נב, יג) "ירום ונשא וגבה מאד", ודרשו רז"ל (ילקו"ש ישעיהו רמז תעו):... "ונישא" ממשה שנאמר בו (במדבר יא, יב) "כי תאמר אלי שאהו בחיקך", "וגבה" ממלאכי השרת שנאמר בהם (יחזקאל א, יח) "וגובה להם ויראה להם". ע"כ. והנה במה דאמר "וגבה ממלאכי השרת", צריך על כרחך לומר דגופו יהיה גבוה ממלאכי השרת, דהא בכל הצדיקים אמרו רז"ל (סנהדרין צג ע"א): גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, ומאי רבותיה? ונראה דהכי פירושו: ונשא ממשה בזה - וגבוה ממלאכי השרת, שגופו יהי גבוה ממלאכי השרת, וגופו של משה היה רק מלאך, והבן. והיינו "בריה חדשה", שלא היה עדיין גוף בעולם שיהיה גבוה ממלאכי השרת, והבן זה. ואם כן, כל רואיו מכבר יכירו וידעו כי עכשיו נעשה בריה אחרת ואינו בסוג אדם, וכמו במשה דפתאום יראו מגשת אליו "כי קרן עור פניו" (שמות לד, ל), ואם כן כיון שלא היה בסוג אדם, לא מוכח שהוא מזרע אדם מזרע דוד, לכך צריך משיחה וכו'. ואם כן בשם "משיח" נודע כל מדרגתו, לכך נקרא בשם זה כנ"ל. ועל פי זה מבואר הסמיכות שמן משחת קדש וגו', דהיינו דכולו קיים לעתיד לבא כדי למשוח בו משיח צדקנו, וקשה למה צריך משיחה, הא בן דוד הוא ומגיע לו המלכות בירושה, ואין לומר מפני המחלוקת כמו דמתרץ הגמרא... על שלמה שנמשח, דהתינח בלא זכו שיהיה עני (זכריה ט, ט), יתכן שיהיה מחלוקת עליו, אבל בזכו דאז "וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא" (דניאל ז יג, סנהדרין צ"ח עא), ואז לא יתכן מחלוקת, אם כן משיחה למה? ולא יתכן לומר דשם משיח הוא רק בלא זכו ח"ו. לזה מתרץ הקרא "על בשר אדם לא ייסך" אז, כי הוא לא יהיה בסוג אדם, לכך צריך משיחה.

(ישמח משה, פ' כי תשא דף קצ ע"ב-ע"ד)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' כמה נסים נעשו בו וכו' זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
26-33

שכולו קיים כו' [רש"י שמות ל, כט]. דאם לא כן, "לדורותיכם" למה לי, לכתוב 'שמן משחת קדש יהיה', ומדכתיב "לדורותיכם" שמע מינה דכולו קיים. ומפני שהוקשה לו מנא לן דכולו קיים, שמא מקצתו קיים ולא כולו, אמר כי "זה" בגימטריא י"ב, כלומר למה כתב "זה", הוי למכתב 'שמן משחת [קודש] יהיה', אלא לכך כתב "זה" לומר דבמנין "זה", דהוא י"ב לוגין, כולו קיים...
עלינו לבאר דבר זה מה שאמר 'כולו קיים', ולמה שמן המשחה יותר קיים מכל? ולא בשמן המשחה לבד אמרו, אלא אף במנורה אמרו כך במדרש תנחומא (בהעלותך, אות ה): בשעה שהקריבו הנשיאים לחנוכת המזבח, ושבט לוי לא הקריב, אמרו, למה נתרחקנו מחנוכת המזבח? אמר לו הקב"ה, לגדולה מזו אתה שמור, שנאמר (במדבר ח, ב) "בהעלותך את הנרות", הקרבנות בשעה שבית המקדש [קיים] הם קיימין, ובשעה שאין בית המקדש קיים אין קיימין, אבל הנרות לעולם "מול פני המנורה יאירו" (שם). והרמב"ן ז"ל (שם) תמה על המדרש הזה, הרי אף המנורה בטלה בזמן שאין בית המקדש קיים?... ותמה אני למה לא הוקשה לו מה שאמרו בשמן המשחה שהוא כולו קיים, ובמסכת יומא פרק בא לו (עב ע"א) "עצי שטים עומדים" (שמות כו, טו), שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים.
דע, כמו שנותן סדר המציאות שיהיה העולם על דרך אשר סידר אותו ה' יתברך, ויהיה סדר זה קיים לעולמי עולמים, כך נותן שיהיה נמצא סדר המשכן באופן זה ובציור זה, והוא ציור אלקי... ובמדרש רבות בפרשת תרומה (לד, ב) מצאנו ששקול מעשה המשכן כמעשה שמים וארץ, וכמו שמבואר שם, ומפני זה ענין אחד להם. וכמו שהיה נותן סדר המציאות בעת עשיית המשכן להיות המשכן, כך היה נותן שנחרב עד זמן הרצון שיחזיר לישראל. אמנם בדברים אשר אמרנו למעלה - שמן המשחה לגודל מעלתו שבו מקדשים אחרים, והמנורה המאירה למשכן, והקרשים שהם גוף ועיקר המשכן - לא ייכנסו בהפסד, ואם הגיע להם ההפסד מצד שהגיע הפסד לכלל המשכן, ולא היה ראוי להיות נמצא, כי המשכן הוא שנושא אלו הכלים, ואל הנושא הגיע הפסד, ומפני שהגיע הפסד לנושא לא נמצאו אלו כלים, אבל מצד עצמן לא ייכנסו תחת ההפסד, והציור שהיה בעת עשיית הכלים האלו בעת עשייתם, והוא שגרם מציאותם, כן הוא עתה, רק ההפסד אל הנושא, שכאשר הנושא בטל, אז בטל גם כן אשר הם צריכים אל הנושא. ומצד עצמם הם נמצאים, כי מציאות הדברים האלו, אשר אין מציאותם במקרה, רק מסודר מסדר המציאות אשר סידר הוא יתברך, זהו מציאותם כאשר נמצא בסידור המושכל מן המסדר.
ולכל הדברים אשר אמרנו, כמו שמן המשחה ומנורה, למעלתם, לא היה ביטול לסדר מציאותם, וכמו שהיו כך הם עתה... ומפני מעלת ומדרגת השמן, נעשה בשמן המשחה כמה נסים, כמו שמבואר במקומו.

(גור אריה, שמות ל, כט)

וכולו קיים לעתיד לבוא וכו' מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין
26-40

ולפי הנחה זו יש לומר דמה שכתב הרמב"ן [ויקרא י, ו] דבני אהרן מחמת שנמשחו בשמן המשחה דינם בקצת ענינים ככהנים גדולים, הוא משום דשמן המשחה אמרו ז"ל דכולו קיים לעת"ל, והרי שיש בו ענין זה של התחדשות בכל עת כשעה ראשונה, דאי לאו הכי היה מתחסר והולך, ובאשר יש בו בחינה זו מביא תועלת זו נמי בנמשח, והוא ענין כ"ג כנ"ל. ויש לומר דמהאי טעמא מלכי ישראל אינם נמשחים בשמן המשחה אלא מלכי בית דוד לבד, כי זוהי בחינתו של דוד המלך ע"ה, שהוא בהתחדשות תמיד ונמשל לירח המתחדש בכל חודש, וע"כ בקידוש החודש (ר"ה כה.) שלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים, ובפרקי היכלות שדוד המלך ע"ה עדיין אומר בכל יום שירות ותשבחות שלא שמעתן אוזן מעולם, כי בבחי' שאדם הוא בזה העולם כן הוא בעולם העליון.

(שם משמואל, תצוה וזכור תרע"ה, עמ' קלז)

וכולו קיים לעתיד לבוא וכו' לא היה אלא שנים עשר לוגין וכו' ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו וכו' מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין
26-40

יש להתבונן בענין שמן המשחה, מהותו ומדתו ופעולתו. הנה בשמים הנותנים ריח הם דברים חריפים ששרשם בקו השמאל, וכן יין יש לו בעצמותו ריח טוב, ושורש יין הוא בבינה קו השמאל, ובינה דינים מינה מתערין. אבל שמן שהוא חכמה קו הימין אין בעצמותו ריח טוב, וא"כ הבשמים והשמן יחד היא התכללות קו הימין וקו השמאל, וזה שנאמר בו "מעשה רוקח" כמ"ש בקטורת, ושם נאמר "ממולח טהור קודש" [שמות ל, לה], ופירש בספר פנים יפות ע"פ התרגום שפירש "מערב דכי קודשא", והוא כי חכמה נקראת קודש, ובינה היא בחי' טהור, והוא עירוב טהור וקודש עיי"ש. ונראה שכן היה הענין בשמן המשחה כנ"ל, והוא כולל כל הפכים, וע"כ מדתו היה הין שהוא י"ב לוגין, והוא רומז לי"ב גבולי אלכסון שהוא התכללות מכל צד. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל שכולו קיים לעתיד לבוא, ואינו מובן למה הוצרך לנס זה, ולהנ"ל יובן, שיהיה תמיד באותה בחי' שהיא התכללות מכל צד.
וע"כ יובן ענין המשיחה, שכאשר נדקדק נמצא שכל הדברים הנמשחים בשמן המשחה נשארים בקדושתם לעד. כהנים קדושתם לעד, "ברית מלח עולם הוא" [במדבר יח, יט], כדאיתא במכילתא (פ' בא פ"א, ד), וכה"ג שסרח מלקין אותו ומחזירין אותו, שנאמר "אני ה'", כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו, כבירושלמי הוריות (פ"ג ה"א). וכן דוד המלך ע"ה בריתו עומדת לעד ומשיח בן דוד יהיה. וכתיב "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" [זכריה ד, יד], ופירשו ז"ל (במדבר רבה פרשה יח): זה אהרן ודוד, זה מבקש את כהונתו וזה את מלכותו. ומדקאמר "שני בני היצהר" מחמת שנמשחו בשמן המשחה, ש"מ דשמן המשחה קגרים. וזו היתה מהותו של דוד, דבכל הרפתקאי דעדו עלוי נשאר במדרגתו, והיה תמיד בשירות ותשבחות. ובזוה"ק משבח את זה מאד: תא חזי, עבדא מהימנא כדוד וכו'. וכן הוא אומר (תהלים קטז) "כוס ישועות וגו' צרה ויגון" וגו', "באלקים אהלל דבר בה' אהלל דבר" (שם נו, יא), ופירש רש"י: על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל. ונראה דזה עצמו הוא ענין שמן המשחה כנ"ל. וע"כ מלכי ישראל אין מושחין אותם אלא באפרסמונא דכיא. וכן משכן וכליו שנמשחו בשמן המשחה מבואר בש"ס יומא (עב.): "עצי שטים עומדים" - שעומדים לעולם ולעולמים, וכן כל הכלים... ובמדרש (פ' בא) מבואר דהא דלדורות עבודתן מחנכתן, היינו במערה לתוכו מכלי קודש, וא"כ כל קדושת הכלים לעולם נמשכת מכלים שעשה משה שמשיחתן מקדשתן, וע"כ אין כלי שרת יוצא לחולין לא ע"י מעילה ולא ע"י פדיון, והכל נסתעף משמן המשחה שכמו מהותו כן מדתו, וכן פעולתו, שמקדש דבר הנמשח שיהיה למעלה מכל הפכים שלא ישתנה לעולם כנ"ל.

(שם משמואל, כי תשא ופרה תרע"ב, עמ' רכד)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו וכו' (יב.) משנגנז ארון נגנז שמן המשחה
26-יב.

וידוע מהראב"ע בריש פרשת וארא כי שם שד-י שמורה לשדוד המערכה, מכל מקום ניסים שלו נסתרים בדרך המערכה, וניסי שם הוי"ה באתגליא, כי השם הזה היה קודם... ועל פי זה פירשתי "שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם", ומה שדרשו רז"ל במסכת הוריות כי זה בגימטריא י"ב לוגין היה... וכולו קיים לעתיד לבא. כי "לי" היינו לשמי, היינו שם המיוחד כמו שפירשו ב"ויקחו לי תרומה" (שמות כה ב), עיין בשפת אמת על משלי. וזה התכת הכתוב: "שמן משחת קדש יהיה זה" - י"ב לוג כדברי רז"ל, ואם כן הוא דבר המדוד רק "לי" לשמי, על כן הוא "לדורותיכם"...
כל אשר שם ה' נקרא עליהם חסרו בבית שני, ולכך גם שמן המשחה לא היה, ולא היה הכהן גדול משוח רק מרובה בבגדים, כי נאמר "שמן המשחה יהיה זה לי לשמי" כמ"ש, [ובהפך] זה היה צריך להאמר בו שם הוי"ה, והוא עיקר הנס.

(ישמח משה, פ' וישב דף פה ע"ב-פו ע"א)

הענין על פי מה שאמרו (תנחומא כי תשא ג') וכן משה למד תורה וכו' ופרשיות שקורין בהם בכל שבת וכו' והם מזכירין אותו בכל פרשה ופרשה. ובפרשת שקלים אמר משה רבונו של עולם משאני מת אין אני נזכר אמר לו הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן וכו'. וכבר הקשו למה לא הרגיש משה בפרשיות הקרבנות שאינם נוהגין גם כן אלא בפני הבית ומה שתירצו מספר גבול בנימין שיש לו הקדמה נוראה שאליהו מקריב קרבנות בבית המקדש בזמן הזה גם כן ויש לו מעות מתרומת הלשכה שנגנזות לכך וכו' ולכן לא הרגיש בפרשיות הקרבנות שנוהגין לעולם מה שאין כן שקלים שבטלין אחר חורבן וכו' עיין שם.
ועדיין קשה הא יש פרשת שמן המשחה שלא היה רק מה שעשה משה וזה קיים לעתיד, ושמן המשחה נגנז בסוף בית ראשון. וכן יש כמה פרשיות שלא נהגו רק לשעתם באותו דור ולמה לא שאל עליהם. ובאמת מה שמפרשים שהרגיש בפרשת שקלים שיבטל אחר החורבן מלשון המדרש משאני מת אין אני נזכר משמע ששאל על אחר פטירתו תיכף ואז היה עוד משכן שילה ובית עולמים ובית שני יותר משתים עשרה מאות שנה.

(ר' צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק שמות, פרשת שקלים אות ב)

וכולו קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם וכו' (יב.) נגנז שמן המשחה וכו' כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו
26-יב.

נראה עוד דכמו דכתיב בשמן המשחה יהיה לי ודרשו חז"ל שכולו קיים, כמו כן כל השמן שניתן על הכ"ג היה מתקיים בנס תמיד. ושוב נזכרתי שכן הוא בגמ'... שהיה בזקן אהרן טפין כמרגליות עולות ויורדות ע"ש. ומזה ניתן לדורות לכל כהן גדול. הגם שנגנז שמן המשחה, מ"מ ההארה שקיבל הכהן גדול נשאר לדורות, שכן כתיב יהיה זה לי לדורותיכם.

(שפת אמת פ' צו, שנת תרמ"ז-תרמ"ח)

ובו נמשח משכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים
29-30

ואמרו (מגילה י ע"ב): "ברוש" זה מרדכי שנעשה ראש לכל הבשמים, שנאמר "מר דרור" וכו'. דעיקר שמן המשחה הוצרך למשוח המשכן וכליו ובגדי כהונה. וזה נצרך רק אחר הקלקול, שמקודם החטא היו כל ישראל משכן לשכינה, וה' בהיכל קדשו, שהקב"ה לבן של ישראל, ששוכן בלב ישראל כמו שאמרו (שיר השירים רבה ה, ב), ממה שנאמר (תהלים עג, כו) "צור לבבי וחלקי אלקים לעולם". ורק אחר הקלקול נצרכו לעשות משכן מקום מיוחד להשראת שכינה, והוצרך השמן המשחה למשוח בו משכן וכליו... ואחר כך נמשחו בו הכהנים גדולים ומלכים. כהן הוא שורש תורה שבעל פה, כמו שנאמר (מלאכי ב, ז) "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" דייקא. ודעת פנימיות הכתר כידוע, והיינו טלא דעתיקא שממנו נובע התורה שבעל פה, שהוא טל תורה שבעל פה, "תזל כטל אמרתי" [דברים לב, ב]. ורש"י פירש (שמות לא, ג) "ובדעת" - רוח הקודש, שהוא רוח מההוא קודש דלעילא כנ"ל. וכן משחו בו המלכים, דדוד המלך ע"ה היה מרכבה למדת מלכות, והיה רבן של בעלי רוח הקודש ושורש תורה שבעל פה. וכן כל מלכי ישראל ויהודה היו מרכבה למדת מלכות פה, תורה שבעל פה קרינן לה.

(רבי צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, שמות, פורים אות ב)

ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים
30

ידוע כי המלך הוא נבדל מכל העם, ואין צריך לזה ביאור. ולפיכך היו המלכים נמשחים בשמן המשחה, שהוא קדוש... בית המקדש שנבדל במעלתו, אי אפשר שיפול כי אם ביד מלך נבדל מהכל, כמו שבית המקדש נבדל מהכל, ולפיכך כתיב "והלבנון באדיר יפול" [ישעיהו י, לד].

(מהר"ל, נצח ישראל, פ"ה)

כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה
30

והלבשתם, שנים במסורה - "והלבשתם את אלעזר בנו" (במדבר כ, כו), "והלבשתם כותנות" (שמות כט, ח). דאיכא מ"ד כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, כשם ד"והלבשתם כתנות" דהתם היתה במשיחה אף "והלבשתם" דהכא היה במשיחה.

(בעל הטורים במדבר כ, כו)

ועוד נראה דפשוטו דקרא ד"תחתיו מבניו יעשה אותה" קאי נמי על החינוך, מדכתיב "יעשה אותה" ואמרינן שם [מנחות נא ע"ב]: יעשה אותה כשהיא שלמה. ואם נתמנה כ"ג מביא עשרון ומחציתו אבד כדאמר שם. ומדכתיב יעשה אותה דמשמע שיהא קרב כולה ע"כ קאי על העשירית האיפה של החינוך שהיתה קריבה כולה, מיהו י"ל דר"י דס"ל דבא משל יורשין ושלימה היתה קריבה כדאיתא במתני' שם, היינו דכתיב יעשה אותה דקריבה כשהיא משל יורשים (ואם נתמנה בנו שהוא יורשו כיון דעכ"פ). ובזה א"ש הא דקאמר שם לר"י ש"מ תרתי, לכאורה אינו מובן דלמא לא אתי קרא אלא לרבות כ"ג שנתמנה, ודוחק לומר דא"כ לא לכתוב קרא מבניו אלא כהן המשיח תחתיו, ז"א דאיצטריך קרא לאשמעינן דכ"ג בן כ"ג צריך משיחה, כדאיתא בהוריות דף י"א [ע"ב] ואיצטריך נמי דבנו קודם לכל אדם, כדאיתא בא"ח ס"ס נ"ג [סכ"ה] ומבואר שם בתשובת הרשב"א [סי' ט] מהאי קרא דמתחתיו מבניו, ולפמ"ש י"ל דדייק מדכתיב יעשה אותה דמשמע דקריבה שלימה, והיינו ע"כ ביורשים. ותו קשה לי דהא לפי מה שאמר בתו"כ דבניו קאי על הדיוטים, א"כ הא דאיתא במסכת הוריות דף ט' [ע"א] ר"ע אומר משיח פטור מקרבן עולה ויורד אמר רבא מ"ט דר"ע אמר קרא זה קרבן אהרן ובניו זה בא חובה לו ואין אחרת בא חובה לו, וכיון דבניו קאי על הדיוטות נימא נמי דכהן הדיוט פטור מקרבן עולה ויורד, וצ"ל דזה קרבן קאי אכולה פרשתא אפילו על מנחת חביתין שאינה חובה אלא לכ"ג, לכך לא נתמעט כה"ד.
ותו קשיא לי הא דאמרינן במס' הוריות דף י"א [ע"ב] כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו וכו', קמ"ל דמבניו דכהן גדול אי הוי משיח הוי כהן גדול ואי לא לא הוי כהן גדול, א"כ נימא דמרובה בבגדים אינו חייב לעשות חביתין משל עצמו, ואי משום דכתיב חק עולם ניתי משל ציבור כמו קודם שמינו כהן אחר, ובמגלה דף ט' ע"ב אין בין כהן גדול המשוח למרובה בגדים וכו' אבל לעשירית האיפה זה וזה שווין, והיינו לענין חביתין לכאורה היה נראה דק' נמי בעשירית האיפה דחינוך כ"ג מרובה בבגדים ועשירית האיפה כהנים הדיוטים דמנלן דלמא דוקא כהן המשיח כמו אהרן ובניו שכולם נמשחו, אבל מרובה בגדים ושאר כהנים הדיוטים מנלן דצריכין להביא עשירית האיפה. מיהו לענין חינוך י"ל דילפינן בק"ו שאר כהנים מכהן המשיח דמה כהן המשיח צריך חינוך עשירית האיפה כ"ש אותן שלא נמשחו דאין כשרין לעבודתן אלא ע"י חינוך, אבל על חיוב החביתין קשה, ונראה דמזה נמי ראיה למ"ש לעיל דקרא הכהן המשיח יעשה אותם קאי אכולה פרשתא דלעיל, וכיון דאיכא ק"ו דבעי חינוך ממילא אפילו מרובה בגדים מחייב נמי בחביתין כיון דמחד קרא נפקא.

(רבי פנחס הלוי הורוביץ, פנים יפות ויקרא פרק ו, יג)

"ויצק משמן המשחה על ראש אהרן" וגו' - כתב הרמב"ן שלא נזכר משיחת בניו ונכלל בכאשר צוה ה' אותו, אך מ"ש דאפשר שלא היו צריכין יציקה כיון שלא הוזכר בהם אלא משיחה, ואין זה ראיה דהא כתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו, ואחז"ל שכל כהנים גדולים היו צריכים משיחה, אפ"ה היו צריכין יציקה כדכתיב [ויקרא כא, י] "והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו", ועוד דמשמע במיתת אהרן דכתיב [במדבר כ, כו] "והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו", משמע שנעשה כהן גדול מיד בחיי אביו ולא הוזכר שם שום משיחה, ואפשר שהיה הטעם כיון שנעשה כה"ג בחייו לא הוצרך לטמא לאביו ולנהוג אנינות, וע"כ היינו משום שכבר נמשח בתחלת כהונתו.

(רבי פנחס הלוי הורוביץ, פנים יפות, ויקרא פרק ח, יב)

אפילו בן נח שיושב ועוסק בתורה הרי הוא ככה"ג (סנהדרין נט). פירוש, שגר צדק שנתקדש בטבילה ומילה וקרבן, כל זרעו קדושים בקדושת ישראל עד סוף הדורות. אבל גר תושב אינו זוכה לזרעו, והמה אינם כמו גרי תושב, אם לא שיקבלו מצוות מחדש. ולזה אמר "הרי הוא ככהן גדול", דקיי"ל דכה"ג בן כה"ג טעון משיחה, ואינו מנחיל מעלתו לבניו, ואיננו כאהרן שזכה לבניו.

(רבי מאיר שמחה הכהן, משך חכמה, ויקרא יח, ה)

ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה ואין מושחים מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה
30-31

וראוי אם כן לחקור בעיקר הזה בשני דברים. האחד, למה לא היו נמשחים הכהנים ההדיוטים שבכל דור ודור בבואם לשרת במקדש כמו שהיו נמשחים הכהנים הגדולים כולם לדורותיהם. או יהיה הכ"ג נסמך על משיחת הכ"ג אביו ככהנים הדיוטים. והשני, למה בהנהגת ישראל בממשלה לא היה הענין דומה להנהגת המקדש, רוצה לומר, שכמו שנמשחו הכהנים הדיוטים במדבר בהיותם תחת הכהנים הגדולים, ככה ימשחו השופטים והסנהדרין והשרים אשר הם תחת ידי המלכים? וסיבת כל זה אצלי היא שהמשיחה אין ספק שתעשה יחוד והבדלה כמו שזכרתי, ובהיות הכהן נמשח לשרת לפני ה', והמלך גם כן, היו בניהם נסמכים על אותה המשיחה ונמשחים עמה לפי שכבר נולדו בה ולא נתחדש בהם דבר. אבל בהיות הכ"ג מיוחד במעלתו מבין שאר הכהנים... ולכן לא היו מושחים את הכהנים ההדיוטים בכל דור, לפי שלא נעשה בהם יחוד והבדלה מבין שאר אחיהם ולא נתחדשה בהם מעלה יותר ממה שנולדו בה. והיו מושחים הכ"ג בן הכ"ג לפי שהיותו כ"ג לא נולד עמו ולא ירשו מאביו, אבל מינוהו אחיו הכהנים מפני שלמותו. והיה ראוי שימָשַח לאות המינוי והשררה ההיא שיהיה גדול מאחיו במעלה. ואמנם שופטי ישראל ושאר השרים לא היה נמשחים, לפי שהמשיחה תגזור ההתמדה והנצחיות, שהכהנים מיד שנמשחו היו כל בניהם וזרעם משרתי מקדש ה', והמלכים גם כן אחרי משיחתם היה המלכות ירושה להם ולבניהם, וכמו שאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. וכן זכרו במסכת סנהדרין ובמסכת הוריות שהמלכות ירושה לבנים. אם כן המשיחה תורֶה על הנצחיות. ולכן לא נמשחו השופטים ולא הסנהדרין ולא השרים, לפי שלא היתה ממשלתם נצחיית ולא ירושה לבניהם כמו שאמרתי.
העיקר השמיני, שעם היות מצות המשיחה שווה בכהנים ובמלכים והיה כ"ג בן כ"ג נמשח ולא יסמוך על משיחת אביו, הנה המלך אינו כן, כי המלך שימלוך תחת אביו לא ימָשח. אמרו בגמרא: כ"ג בן כ"ג טעון משיחה ואין מושחין מלך בן מלך ומפני מה משחו את שלמה... מפני יהויקים אשר היה גדול ממנו שתי שנים. וראוי אם כן שנחקור למה לא היה כן הכ"ג, שיהיו שניהם, מלך וכ"ג, נמשחים אע"פ שיהיו בן מלך ובן כ"ג, או לא יהיה אחד מהם נמשח לא מלך ולא כ"ג? אבל הסיבה בזה מבוארת היא, שהמלכות להיותו כפי הדין ירושה לבן הבכור אם היה ראוי אליו ולא יהיה בו מונע עצמו, לכן כשימלוך תחת אביו מבלי קטטה ומחלוקת לא היה צריך למשיחה חדשה, כי היה נסמך על משיחת אביו כשמלך מחדש בהיותו יורש מלכותו כפי הדין הישר. אמנם בהיות במלכות קטטה ומחלוקת, יצטרך המולך בו למשיחה, לאות לבני מרי שהוא הנבחר למלכות ולא החולקים עליו. אמנם הכ"ג שלא יירש הכהונה גדולה מאביו, כי אינה ירושה לבניו לרשת אותה הבן הבכור כמלכות, אבל הוא ממונה מיד אחיו הכהנים להיות כ"ג בעבור היותו יותר הגון לאותה מעלה מצד עצמו, כמו שאמר "והכהן הגדול מאחיו", ואמרו חז"ל (הוריות ט): גדול בנוי גדול בעושר גדול בכח, היה ראוי שיהיה נמשח כדי שמתוך אותה המשיחה ייוודע שהוא הממונה לכ"ג מבין כל שאר אחיו.

(רבי יצחק אברבנאל, שמות פרק ל)

אם אין מחלוקת עם אחר כשלמה עם אדוניהו, משפט וצדק פילוסופי הוא שאין מושחין מלך בן מלך, לפי שבן מלך הוא שורש טבעי, וא"כ אין צורך להראות גדולתו עם ראשית המעשה שהיא המשיחה, שנראית חוץ למקומו בבן מלך, שמהטבע הוא מלך ואין מקום לחנכו במשיחה.
אבל בן כה"ג אינו יורש אם אין לו איכויות ומידות הראויות לראש העבודה ככה"ג, ולכן היה צורך למשיחה בבן כה"ג, לפי שבעבודות אין ירושה, אבל הכל בא מפרטות השכל ולב העובד החדש וממידותיו עם אדון הכל ועם דורו.

(רבי בן ציון רפאל פריצי, פתח עינים, כאן)

ואין מושחים מלך בן מלך
30-31

סיפר הכתוב איך נתקיימה נבואת אחיה השילוני, כי באמת עת מת מלך שלמה זכה רחבעם במלכות ולא היה צריך משיחה והמלכה, שאין מושחין מלך בן מלך, כמ"ש חז"ל בהוריות ובכריתות, וכמ"ש "וימלוך רחבעם בנו תחתיו", אך ישראל בקשו תואנה ובאו להמליכו, שבזה הודיעו לו שעֲדֶן אינו מלך עד ימליכוהו ברצונם ועד יקיים התנאים שיתנו עמו, ולכן באו לשכם לא לירושלים ששם יתחזק ע"י בית יהודה שבטו, אבל שכם היתה לראש יוסף ומתנגדת ליהודה כמ"ש "וימאס באהל יוסף וכו' ויבחר בדוד עבדו" [תהלים עח, סז-סח], וזה היה סיבה ג"כ שבחרו את ירבעם שהיה משבט יוסף שילך בראשם.

(מלבי"ם, מלכים א' יב, א)

"רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם" (איכה ד, ב) - בתרגום: זה יאשיהו שנמשח בשמן המשחה, והעירו לי, שהרי מלך בן מלך הוא, וא"צ שמן המשחה כדאיתא בהוריות, וגם מחלוקת לא היה ביה, שהרי לא מנו (שם) ליאשיהו בהדי הני שהיה בהם מחלוקת. [וזה נראה דוחק לומר דכונת התרגום לכך דהיינו טעמא דמלך בן מלך א"צ משיחה, משום דחשוב כמשוח מכח אביו, ולכן קרי ביאשיהו משיח ה' שנמשח בשמן המשחה, כלומר ע"י משיחת אביו...].
ונראה ע"פ גמ' דמגילה (יד ע"ב): עשרת השבטים ירמיהו החזירם ויאשיהו מלך עליהם. דלפי זה הרי נמצא דנתחדשה כאן מלוכה חדשה, לפי שעד הנה היה לו מלכות שבטים, ועתה הרי זה מלכות ישראל. ואין לומר דזהו חשיב לאותה המלוכה אלא שנתוסף בה יותר עם, זה אינו, שהרי המלכות נחלקה ע"פ הדיבור, וכמו כן מה שירמיה החזירם ויאשיהו מלך עליהם היה זה בודאי ג"כ ע"פ הדיבור, נמצא דעד השתא היה ע"פ הדיבור מלכות יהודה שהיא מלכות שבטים בלבד, ועתה עם החזרת השבטים היה ע"פ הדיבור שוב מלכות ישראל דמעיקרא והרי זה כמלכות חדשה, ובפשוטו נראה דיצטרכו משיחה מחדש. ולכן שפיר י"ל כהתרגום דאכן כוונת הכתוב משיח ה' דנמשח ממש לאחר שמלך על כל ישראל.
וידידי הגרמ"מ הלוי שולזינגר שליט"א העירני למש"כ בישעיהו (י, כז) "וחוּבל עול מפני שמן", ותירגם יונתן: "ויתברון עממיא מן קדם משיחא", ופירש הרד"ק דקאי על חזקיהו, ואע"פ שלא נמשח, שהיה מלך בן מלך, מ"מ ראוי היה למשיחה אלא שלא היה צריך. [ונראה דכאן אין הכי נמי הביאור שכיון דמשיחת אבותיו אהני ליה חשיב נמי משוח וכמו שכתבתי, ודומה הדבר למש"כ הרמב"ם בספהמ"צ עשה לה, דמשיחת משה לכלי השרת אהני לקדש גם כל הכלים שיעשו לעתיד לבוא. ויתכן לכוון זאת בכתוב שנאמר בשמן המשחה "לדורותיכם"].

(רבי שמעון משה דיסקין, משאת המלך, איכה ד, כ)

ואין מושחים מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה
30-31

ועיין בר"ה דף ב, דאע"ג דמלך בן מלך אין צריך למשיחה, מ"מ צריכין להמליך עם הציבור, ואם הציבור אין רוצים אותו אין לו זכות. ואני הסברתי במקום אחר, דנהי דבן מלך יורש בירושה ממלכת אביו, כדכתיב "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל", מיהו ירושה שייך בזכות, שהבן יורש זכיות של אביו, ומלוכה הוי זכות כשרוצין בו, אבל אם העם אינם רוצין לא הוי זכות כלל, ולכך צריך המלכה עם הציבור, דוודאי המצוה עליהם שיקבלו אותו למלך עליהם, אבל אם אינם רוצים אין לו שום זכות כלל, כיון דלא הוי ליה זכות אם אינם רוצין אותו, אבל אם רוצים אותו הוא לו זכות ולכך א"צ משיחה. ובזה יישבתי הקושיה שמקשים על הש"ס, למה צריכין לומר גבי שלמה שלכך הוצרך משיחה משום אדוניה, והא בלא זה היה צריך משיחה משום שאדוניה קשיש טפי? ולענ"ד פשוט, כיון דבן שאינו ממלא מקום אבותיו אין לו זכות, ונתן הנביא כבר הסכים ואמר בשם ה' ששלמה ראוי למלוכה, ולכך לא קאמר הש"ס רק משום המחלוקת. ובס' ערוך לנר כתב טעם אחר, דגם לאביו שהוא מלך גם לו הברירה להוריש לאיזה בן שירצה, אם לא גילה דעתו, אז הזכות להבכור, אבל אם גילה דעתו שרוצה שזה הבן יהיה היורש, בוודאי הזכות שלו. והסברא נראה נכונה.

(מהר"ם שיק על המצוות, מצוה קט אות ד)

ואין מושחים מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה
30-31

מבואר במסכת הוריות ובכריתות (ה ע"ב) דמלך בן מלך אין צריך משיחה, רק שלמה נמשח מפני מחלוקת של אדוניה... ונקדים עוד דכמו שיש בעם איש פרטי שמוכתר בכתר מלכות, ככה יש בכללות העמים עם אחד שהיא גברת ממלכות, וכמו שנאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" וגו', וכמו שיהיה לעתיד "והיו מלכים אומניך" וגו' (ישעיה מט, כג), ומלוכה ניתנה לאברהם כאמרו יתברך "ואעשך לגוי גדול וגו' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית יב, ג), והיינו שהם יהיו עליון על כל גויי הארץ וגברת ממלכות. והנה במשיחה נאמר (תהלים קלג, ג) "כי שם ציוה ה' את הברכה", ר"ל דמעלות המשיחה היא כי בשמן הזה שורה בו הברכה מאת ה', והנמשח בו מתברך מאת ה', ולפי זה הברכה מאת ה' היא ודאי כמו משיחה.
והנה אברהם נתברך מאת ה' ראשונה בהמלוכה ואין צריך למשיחה, ובפירוש נאמר לו "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב), ואם כן אין לו יורש אחר רק יצחק ואין צריך לברכה... ובזה גופא שלא ברכו ולא נתעורר מחלוקת עליו, היא גופא סיבה שאינו צריך לברכה, רק שאמר לו: הברכות מסורות בידך לברך לאחרים, כמו שפירש רש"י, משום דידע ברוח הקודש דיהיה על יעקב ערעור מעשו, ויצטרך לברכה שהיא במקום משיחה, כמו שהיה צריך שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה, כי שמן המשחה לא היה להם...
רבקה ידעה האמת דעשו הוא רשע ואינו ראוי לירש עטרת המלוכה, דכיון דאינו ממלא מקומו ביראה, כולי עלמא מודי דאינו ראוי, ומכל שכן שהוא רשע גמור, ואם כן יעקב היא היורש. ומכל מקום צריך לברכה שהיא במקום המשיחה, מפני מחלוקתו של עשו שיערער עליו, כמו בשלמה שהיה ראוי על פי נתן הנביא ולא אדוניה, ואעפ"כ היה צריך למשיחה מפני המחלוקת, דלכאורה קשה למה ליה להגמרא לתרץ שנמשח שלמה מפני המחלוקת, נימא הא דנמשח שלמה, היינו משום שהיה לדוד הרבה בנים ומאן מפיס איזה מהן יירש המלוכה? אלא ודאי צריך לומר דהיה שלמה נברר על פי הנביא, ולא שייך לומר מאן מפיס, ואעפ"כ היה צריך להמשח מפני המחלוקת, הכי נמי גם כאן היה צריך יעקב לברכה במקום משיחה מפני ערעורו של עשו.

(ישמח משה, פ' תולדות דף סה ע"א)

ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים וכו' ואותו שמן קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
30-33

עיקר כללות נסים שנעשו לישראל בכל דור ודור הוא מבחינת שמן. ונבאר דבר זה, דהנה בשמן המשחה כתיב יהיה זה לי לדרתיכם, ודרשו ז"ל שכולו קיים לעתיד לבא, זה בגימטריא תריסר לוגין. "יהיה", היינו שבחינת שמן יהיה קיים תמיד לעתיד לבא, שבכל דור ודור יומשכו מהתריסר לוגין שבו בחינת נסים לי"ב שבטי י"ה.
ודבר הגורם המשכת הנסים מבחינת שמן המשחה, הוא ע"י ששמן המשחה היה מדתו הין, ותבת הין מרמז על קבלת עול מלכות שמים, הי"ן גימטריא שם אד"ני, שע"י ההין שמן שעשה משה המשיך בחינת עול מלכות שמים בזה העולם באמת, וכל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (אבות פ"ג מ"ו), שאינו צריך לסבול עול שעבודם ועול גזירתם, ע"י מעשה נסים, שבורא עולמים ית"ש מוסר גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, והכל הוא רק ע"י תקון העולם במלכות ש-די ע"י ההין שמן, וממילא "והאלילים כרות יכרתון", ונתבטל לגמרי מלכות תתאה דסטרא אחרא. לכך נמשחו מההין שמן כהנים ומלכים, כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים באמת.

(בת עין, דרוש לחנוכה)

ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה ואין מושחים מלך בן מלך ואם תאמר מפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקתו של אדוניה וכו' מלכי ישראל אין משוחין וכו' (יב.) כיצד מושחין את המלכים כמין נזר וכו' האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא וכו' דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן
30-יב.

על פי דברים האלה תבין ותשכיל מה שאמר הכתוב (תהילים קלג, א-ב): "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו". ולעיל מיניה כתיב (קלב, יא-יח): "נשבע ה' לדוד וגו' מפרי בטנך אשית לכסא לך וגו' גם בניהם עדי עד וגו' שם אצמיח קרן" וגו'. והיינו כמו שאמרו בגמרא דלעיל דמלך בן מלך אין צריך משיחה לפי שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו וגו' ירושה היא ואין טעון שמן המשחה, וזה שנאמר "גם בניהם עדי עד" וגו'.
ומה שאמר "שם אצמיח קרן ערכתי נר למשיחי" וגו' יבואר על פי דאיתא אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, והיינו לסימנא כדי שתמשוך מלכותן כמעיין וכו', ושם אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה... ופריך רמה קרני באלהי רמה קרני ולא רמה פכי, ומשני דוד ושלמה שנמשחו בקרן נמשכה מלכותן שאול ויהוא שנמשחו בפך לא נמשכה מלכותן. וזה שאמר "אצמיח קרן לדוד", רצה לומר לפי שנמשח בקרן תמשך מלכותו. וגם אמר "ערכתי נר למשיחי", דקדק ואמר "נר" שהוא סימנא לאריכות ימים, כמו שאמרו בגמרא אי משיך נהורא משיך שתיה, ולפי שנמשח בקרן ולא בפך, נמשך מלכותו.
וזהו נמי שאמר "אויביו אלביש בושת", לפי שהיו שונאי דוד אומרים דלכך נמשך מלכותו, לפי שיש במשפחתו שמץ פסול, על דרך מה שאמרו (יומא כב, ב): מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול, מפני שלא היו בהם שום דופי. ולכך אויביו מפקי לקלא והוציאו לעז על דוד שלכך נמשכה מלכותו מפני שיש בו שום דופי. ולזה הקדים הכתוב "אצמיח קרן" ו"ערכתי נר", כדי שתימשך שנותיו ותמשך מלכותו, ועל כן נמשך מלכותו לפי שנמשח בקרן ולא בפך ושאול נמשח בפך, ולא מפני שיש בו שום שמץ ח"ו. ולכך "אויביו ילבשו בושת", שנסתר תלונתם מעליו, "ועליו יציץ נזרו", על דרך מה שאמרו שם בהוריות כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, וזה שאמרו "ועליו יציץ נזרו", שנמשח כמין נזר...
ומעתה יבוארו הפסוקים, מה שאמר הכתוב "הנה מה טוב ומה נעים" וגו', דהא לפי מה שנתבאר לעיל "נשבע ה' לדוד וגו' גם בניהם עדי עד" וגו' היינו שהמלוכה ירושה היא למלכות שלמה, והלא אין מושחין מלך בן מלך, על זה בא הכתוב כמתרץ "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב", רצה לומר, אם היה לאחים, היינו לשלמה ואדוניה, שלום, לא היה צריך לשמן המשחה. וזה שנאמר "מה טוב ומה נעים שבת אחים", רצה לומר משה ואהרן שהיה שלום ביניהם, והנה מה טוב היה אם היה שלום בין שלמה ובין אדוניה אחיו, וזה שאמר "גם יחד". ומה שצריך למשוח לאהרן, לא מפני מחלוקת של משה, אלא כמו שאמרו בגמרא שם דאפילו כהן הגדול בן כהן גדול צריך משיחה. וזהו שאמר "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן" וגו', רצה לומר, אע"פ שהיה צריך למשוח את אהרן בלא מחלוקת, מכל מקום אם היה שלום בין שלמה ואדוניה לא היה צריך לשמן המשחה, והיה השלום טוב להם כמו שמן הטוב, והיינו שמן השמחה.
אך על זה קשה מנא לן שהיה שלום בין משה ואהרן, דילמא גם ביניהם היה מחלוקת, ומשום הכי היה צריך למשוח את אהרן מפני המחלוקת? לזה בא הכתוב כמתרץ "על פי מדותיו", רצה לומר לפי מדות אהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, כמו שאמרו חז"ל במסכת אבות (פ"א מי"ב): הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ואם לאחרינא כן, לנפשיה לא כל שכן?! וזהו שאמר "כשמן וגו' היורד על פי מדותיו", רצה לומר, אף לפי מדותיו שהיה רודף שלום, אפילו הכי היה השמן יורד עליו ונמשח בשמן המשחה, וזה היה טוב ונעים ממשיחת שלמה שהיה ע"י מחלוקת...
הג"ה: וכי יפלא הדבר ממך, הא אהרן היה צריך בלאו הכי למשוח, שהרי אביו עמרם לא היה כהן והוא היה כהן הראשון? אל תתמה על החפץ, דיש לומר דאין הקרא מדבר באהרן ממש אלא בזרע אהרן, שגם הם נקראו אהרן בכמה דוכתא על שם אביהם, ומסתמא גם הם תפסו אומנות אבותם ומידות אהרן לרדוף שלום, ואפילו הכי אמר "כשמן הטוב על הראש" שיורד על בניו, והיינו משום דכהן גדול בן כהן גדול צריך משיחה. ולפי סוגיא דהוריות שם דמסיק דאפילו מלך ראשון אין צריך משיחה במלכי ישראל, אתי פשיטא שפיר, וקאי על אהרן עצמו שהיה צריך משיחה וגבי מלכים אין צריך משיחה, אפילו מלך ראשון. ודוק. ע"כ ההג"ה.

(רבי פנחס בן פילטא מוולאדווי, ברית שלום, פרשת שופטים, עמ' תשסא-תשסג במהד' תשסח)

ואת יואש מפני עתליה
31

עי' ניצוצי זהר שלח קעג ב אות א.

(רבי ראובן מרגליות, שערי זוהר, כאן)

ואת יהואחז מפני יהויקים
32

ראה ניצוצי אורות מהג"ר חיד"א לזהר יתרו פ"ה א אות ב.

(רבי ראובן מרגליות, שערי זוהר, כאן)

ואותו שמן קיים לעתיד לבוא שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
32-33

והיה זה רמז על השמן, ששנים עשר לוגין לא יחסרו לעולם, שכן אמרו... שנמשחו ממנו אהרן ובניו והמשכן וכל כליו והמלכים ועדיין כולו קיים, ולרמוז על שנים עשר שבטים שהם קיימין לעולם. על זה בא הרמז ב"זה לי לדורותיכם", שלא יאבדו לעולם כמו ששתים עשרה שעות של יום ושתים עשרה שעות של לילה ושנים עשר גבולין. זהו "זה יהיה", כל מנין ז"ה - יהיה. ואם תאמר הרי בישמעאל נאמר (בראשית יז, כ) "שנים עשר נשיאים יוליד"? הרי נאמר לו (שם כא, יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע", ועל של ישמעאל נאמר עליהם (משלי כה, יד) "נשיאים ורוח וגשם אין", תבקשם ורוח תשאם, והיו שתים עשרה לצורך הקליפה, גם זה לעומת זה עשה אלקים.

(רבי מרדכי הכהן, שפתי כהן, שמות לד, ל)

זה בגימטריא שנים עשר לוגין הוו
33

וגימטריאות הוא לחשב האותיות, וכן נקרא בלשון רומי, חכמת החשבונות והשיעורים, והיא חכמת ההנדסה, גימטריא. ואין זה מגופי ההלכות, כי כבר היה ידוע אל החכמים כי סתם נזירות שלשים יום, ורצו לחדד התלמידים לסמוך זה לגימטריא, "יהיה", שלשים יום בגימטריא, כמו שנזכר בנזיר פרק ראשון [ה א]. וכן, ההין, הוא שנים עשר לוג, ידוע היה להם, וסמכו זה ל'שמן משחת קדש יהיה זה לי' [שמות ל לא], "זה" בגימטריא, שנים עשר, כמו שנזכר בראשון מכריתות [ה ב] ובהוריות [יא ב] פרק אחרון.

(רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, אבות פרק ג)

ושמן המשחה שנים עשר לוגין, שכן אמרו חז"ל על פסוק שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם בגימטריא שנים עשר לוגין, ואמרו ז"ל שנעשה בו נסי נסים לסוך בו את הסמנים לא היה מספיק על אחת כמה וכמה שאור בולע והיורה והסמנים בולעים, וממנו נמשח המשכן וכל כליו והמזבחות וכל כליו והכיור וכנו, וממנו נמשחו אהרן ובניו כל שבעת ימי המילואים וממנו נמשחו כהנים גדולים וכולו קיים לעתיד לבוא, שנאמר יהיה זה לי לדורותיכם.

(שפתי כהן, במדבר ד, טז)

ולכאורה תמוה, דקודם פסוק יש פסוק מפורש, שנאמר "שמן זית הין" [שמות ל, כד], אלמא דהוו תריסר לוגין, ולמה צריך הדרש מן "זה"? ונראה דמן הפסוק "ושמן זית הין" לא הייתי יודע שניתותר אחר כך תריסר לוגין, דיורה בלעה, וכמה האור שורף, ושמא לא נותר אלא חצי היינו ששה לוגין. ולהכי דייק מיתור של "זה", דאחר כך נמי היו י"ב לוגין, דגמטריא של "זה" תריסר הוו.

(רבי משה כץ, אשי משה, כאן)

מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין
40

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב): אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם "לא יסור שבט מיהודה", אמר רבי חייא בר' אבא "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (דברים יז, כ), מה כתיב בתריה: "לא יהיה לכהנים הלוים" (שם יח, א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אע"פ שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה, אין מושחים אותן, שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים, שאע"פ שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה, שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון.

(רמב"ן, בראשית מט, י)

אומה ישראלית הם דומים לאדם אחד, שיש בו שנים עשר אברים, והם מנויים וידועים, והם כנגד י"ב מזלות, וכנגד י"ב חדשי השנה. ויש באדם שני אברים, והם מלכים על כל האברים, והם הראש והלב. כי מלכות יהודה נגד הראש, וכדכתיב "יהודה יעלה בראש" (ע"פ שופטים א, ב). ויוסף תמיד הוא באמצע, כנגד הלב. [שכן] תמצא בנשיאים, נשיא אפרים באמצע, דומה ללב שהוא באמצע האדם. וידוע כי הנשמה הנבדלת היא במוח, והנשמה היא אלקית יותר מן הלב. וכן הוא מלכות יהודה, כאשר המלכות הוא כראוי, אז מקבלים כבוד ה', ואין כאן רק מלכות בית דוד. ולפיכך ראוי כי יהיה מלך אחד לכל י"ב שבטים, שהם י"ב אברי האדם. אבל כאשר אינם זוכים, אינם מקבלים לגמרי כבוד ה', ואין להם מעלה זאת כאשר ראוי, ואז נחלק המלכות. ורוב האברים נמשכים אל הלב, שהוא עיקר, ומיעוט אל הראש, כאשר הוא בחסרון. לכך לא היה ליהודה רק שבט יהודה ובנימין, שהם האברים הקרובים ביותר לקבל כבוד ה', כאשר המקדש בחלקם. אבל שאר האברים, שהם השבטים, לא היו נמשכים אחריהם, כאשר לא היו ישראל במדרגה הזאת העליונה לקבל זה. מזה תבין למה לא נמשחו בשמן המשחה רק מלכי דוד. וזה מפני כי שמן המשחה ראוי למשוח הראש, והם מלכות בית דוד אשר מתייחס להם הראש.

(מהר"ל, נצח ישראל, פרק לז)

"ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם" - נראה דכוונתו על מי שיכול להימשך לדורות, אבל במי שאינו יכול להיות נמשך גדולתו לדורות, בזה אינו נמשך בשמן המשחה, ומשום הכי אין מושחין אלא מלכי בית דוד בלבד, דמלכי ישראל אין יכולת להימשך מלכותן לדורות, וכמו שכתב רבינו משה בהלכות מלכים (פ"א ה"ט) דרק עד ארבעה דורות כמו ביהוא. ולכך שאול נמשח משמן המשחה (עיין רש"י ותוספות כריתות ה:), דהיה מלכותו נמשכת לדורות לולא חטא בגלגל כמו שאמר שמואל שם (שמואל א' יד).

(רבי מאיר שמחה הכהן, משך חכמה, שמות ל, לא)

מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין וכו' באפרסמא דכיא
40-43

העיקר התשיעי, שאין המשיחה כוללת, ושגם לכל המלכים אמרו בגמרא מלכי בית דוד נמשחים מלכי בית ישראל אינם נמשחים מנא לן אמר רבא קום משחהו כי זה הוא זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, והקשו שם מיהוא בן נמשי שנמשח והשיבו שזה היה מפני מחלוקת יורם בן אחאב. והקשו עוד וכי מפני מחלקותו של יורם נמעול בשמן המשחה? והשיבו שהאמת הוא כדעת רב פפא שנמשח בשמן אפרסמון. הנה ביארו שכפי הדין אין מושחין למלכי ישראל, ואם יבוא ההכרח אליו מפני המחלוקת, אז לא ימשח בשמן המשחה אלא בשמן אפרסמון. וראוי גם כן לתת הסיבה בזה, ר"ל בהבדלת מלכי בית דוד ממלכי ישראל, ובהבדיל שמן המשחה משמן אפרסמון. ואומַר, ששאול נמשח ע"י שמואל הנביא משמן המשחה להיות משיחו ישרה ומלכותו נכונה לו ולזרעו עד עולם אם לא היה חוטא, וכמו שאמר הנביא (שמואל יג) "כי עתה הכין ה' את ממלכתך על ישראל עד עולם". וכאשר חטא שאול, הוסרה המלכות ממנו וניתנה לדוד ולזרעו. ולכך אמר הקב"ה לנביא "קום משחהו כי זה הוא", רוצה לומר זה הוא הראוי למשיחה הוא וזרעו, לא שאול. ולזה דרשו זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה, כלומר שלא ימלוך בישראל בהסתעפות ישראל כי אם מזרעו. ולכן נמשח בשמן המשחה שעשה משה במדבר, כמו שנמשח אהרן ובניו לכהונת עולם, להודיע שניתנה המלכות לדוד ולזרעו עדי עד כמו שניתנה הכהונה לאהרן ולבניו לנצח. ולפי ששאר המלכים אשר מלכו בישראל אחרי חלוקת המלכויות לא היתה ממלכתם ישרה ונכונה, לא מלכו כי אם בפשעי בית דוד. לכן לא היו נמשחים, להעיר שלא היו הם נבחרים למלכות ולא היתה המלכתם מאת ה' מן השמים כי אם להעניש את זרע דוד, וכאשר הביא ההכרח לעשות את יהוא בן נמשי לא נמשח בשמן המשחה מפני שמלכותו לא היה נצחיי ולא התקדש לשם ה', שהם הדברים שתורה עליהם המשיחה בשמן המשחה. ונמשח בשמן אפרסמון, להעיר שהיה מלכותו בלתי אמתי, כמו שמן אפרסמון עם היותו שמן יקר, הוא בלתי אמתי למשיחה כשמן שעשה משה.

(רבי יצחק אברבנאל, שמות פרק ל)

מלכי בית דוד משוחין מלכי ישראל אין משוחין וכו' יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם וכו' באפרסמא דכיא
40-43

ובאמת גם במלכות יהודה ניתן לו הכסא מפני שהיה ממלא מקום אבותיו, מה שלא היה ממלא יהויקים. לכן היה פילוסופי שמלכי בית דוד מושחין ומלכי ישראל אינם מושחין, לפי שמלכות ישראל היה בלא משפט, והיה כיסא עשוק מירבעם נגד רחבעם, ואם כך היה כסא עשוק וגזול ולכן לא היו מושחין מלכי ישראל [אלא] מלכי יהודה בלבד. ואם היו מושחין לפי הצורך כמו יהוא שנמשח מפני מחלוקתו של יורם, לא היו מושחין בשמן המשחה שהיה אלקי בשרשו, אבל היו מושחין בדבר הדיוט כאפרסמון טהור, ובדרך זה לא היה מעילה.

(רבי בן ציון רפאל פריצי, פתח עינים, כאן)

השלישי צדקיהו הרביעי שלום וא"ר יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו
44

אמרו חז"ל כי שלום הוא צדקיהו... ומדרך הפשט לא נראה כן, אלא כי שלום זה הוא יהויכין בן יהויקים בן יאשיהו. ולא נוכל לומר כי בן אחר היה ליאשיהו ששמו שלום, כי לא מצאנו במלכים אחר יאשיהו כי אם יהואחז ויהויקים ויהויכין וצדקיהו, ושלום קורא אותו מלך בספר ירמיהו [כב, יא] "אל שלום בן יאשיהו המולך תחת יאשיהו", וכל ענין אותה הנבואה על יהויכין שגלה לבבל, ואמר "בן יאשיהו" כי בן בנו היה, ובני בנים כבנים, בהרבה מקומות תמצא כן. והנה ג"כ כתיב בספר בני יאשיהו לפי שהיה לו למלכות יאשיהו בפני צדקיהו דודו, לפיכך חזר לספר אותו על הסדר.

(רד"ק דברי הימים א' ג, טו)

השלישי צדקיהו הרביעי שלום וא"ר יוחנן הוא שלום הוא צדקיהו וכו' והא חד חד קא חשיב וכו' ומאי רביעי רביעי למלכות
44-48

ומ"ש צדקיהו הוא שלום הוא לכאורה קשה, מי הכריחו לדרוש כן? ועוד הא כתיב "השלישי צדקיהו הרביעי שלום", הרי דנחית הכתוב למנינא, ואיך אמרו שם רביעי למלכות? והנכון שר' יוחנן קאי על הא דכתיב (בירמיה כב, יא) "שלום בן יאשיהו מלך יהודה", קשה הלא מבואר במלכים שצדקיהו מלך באחרונה ולא נמצא שם מלך שלום? ועל זה אמר הוא שלום האמור בירמיה הוא צדקיהו האמור במלכים. אבל בודאי היה ליאשיהו בן רביעי שמו שלום שלא מלך כלל. ע"ז היה קשה לחז"ל, כיון דלא מלך כלל, איך כללם במנין עם המלכים לומר עליו הרביעי? ותרצו דהרביעי קאי אלמעלה ולמטה, דהיינו שצדקיהו היה ג"כ רביעי למלכות, מפני שיכניה בן יהויקים קדם לו במלכות.

(הגר"א, אדרת אליהו, דברי הימים א' ג, ט)

הוא שלום הוא צדקיהו הוא יוחנן הוא יהואחז
45

ודעת חז"ל בהוריות ובכריתות שיוחנן הוא יואחז, ואף שיהויקים הוא הבכור, יוחנן היה בכור למלכות. ולדעת הראב"ע שלום הוא יהואחז, וראייתו ממה שכתוב בירמיה "כה אמר אל שלום בן יאשיה המולך תחת יאשיה אביו...". ולדעת חז"ל שם שלום הוא צדקיהו.

(מלבי"ם, מלכים ב' כג, לה)

ומאי רביעי רביעי למלכות
48

איך יתיישב הפסוק "ברביעי בחמשה לחודש" [יחזקאל א, א], כי "ברביעי" נראה שהוא חודש תמוז?... ואפשר לפרש "ברביעי" קאי על צדקיהו, והוא ע"פ מ"ש בגמרא דהוריות... ומאי רביעי רביעי למלכות. ע"ש. והכי קאמר: "ויהי בשלושים שנה" למספר היובל, "ברביעי" - ר"ל במלכות הרביעי שהוא צדקיהו שהיה רביעי למלכות וכמו שקרא אותו כן הפסוק, וידוע כי באותו זמן היה צדקיהו מלך על יהודה.

(שו"ת תורה לשמה סי' נה)

הוא שלום הוא צדקיהו ולמה נקרא שמו שלום שהיה משולם במעשיו וכו' י-ה יצדיק עליך את הדין
49-51

כבר ידוע שצדקיה היה צדיק ושלם בכל מעשיו, ואין לתמוה אם נקרא גם כן שלום על שלמות מעשית, כמו שראינו בהרבה מקומות של הקדמונים ששם העצם שלהם היה מין שם התואר, כמו צדקיה שהוא מין תואר, כאמור שרומז שהקב"ה יצדיק עליו את הדין.

(רבי בן ציון רפאל פריצי, פתח עינים, כאן)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 026521259
פקס 026537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US