לקט באורי אגדות ממסכת מעילה

בעריכת המכון לחקר האגדה

יז ע"ב

...כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר: וזה לכם הטמא. אמר ליה ר' שמעון: מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו!

פירש רש"י: הואיל והורית לפני - אל יחזור כו'.
יש לנו להתבונן בחומר העוון של המורה הלכה בפני רבו. אמנם יש כאן פגיעה ברב, אך מה טעם ענוש הוא בעונש חמור כל כך?
ועוד קשה שהרי אמרו 'כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה" (שבת קמט, ב), אם כן מן הראוי שימחל לו, כדי שלא יהיה בכל 'מי שחבירו נענש על ידו'?!
ונראה שעונשו של המורה הלכה בפני רבו חמור, משום שאין זה משום כבוד הרב בלבד, אלא שהוא מבטל את מעלת ה"זקנים", שיש לכלל ישראל, וכמו שאמר ר' עקיבא נמשלו ישראל לעוף, מה העוף הזה אינו פורח בלא כנפים, כך ישראל אין יכולים לעשות דבר חוץ מזקניהם (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יא, ח), שרק כשישראל נשמעים לזקנים, נחשב שיש להם זקנים. אבל כשכל אחד מורה הלכה לעצמו - בטל כח השפעת הרב, וע"י כך מאבדים כלל ישראל את זקניהם, ויבואו לידי "ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד", ואז אין, ח"ו, לישראל קיום. לכן אין לרב למחול למי שהורה הלכה בפניו, כיוון שאין העונש משום כבודו, אלא משום קיום ישראל.

(שיחות מוסר תשל"ב פרשת שמיני מאמר סא עמ' רס)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275