דכי אתא רב דימי כו' משום רבינו - רבי. שבוייתא מן ארמון - לאנטוכי. אלא אמר רב יוסף רבי היא - לא תחשוב גברי דהאי משום רבותא דרבים לא תפסיל ליה דהא נמי רבים אכשרי אלא משום ההיא דר' איכא למיפסליה דהלכה כמותו. והאמר רבי יהושע בן לוי - לעיל הולד כשר. זו שאיסורה שוה בכל - עובד כוכבים אסור בין בכהנת בין בלויה בין בישראלית. שבנה פגום - בנה פגום לאו דוקא דהא פשיטא בן העובדת כוכבים לאו כהן הוא ואי משום דלא ישא כהנת כיון דמותר בישראלית מותר נמי בכהנת שאין קדושה בנשים דאפילו כשרות מותרות לפסולים דקיימא לן (קדושין דף עג) לא הוזהרו כשרות מלינשא לפסולים אלא משום בתה נקט דאם תלד בת פסולה לכהונה. פסלה - אפי' מתרומה דבי נשא וכ"ש מלהנשא לכהן. שפסלוה - כהנת מתרומת אביה ולויה וישראלית כגון שנישאו לכהן וילדו לו בנים וכשמתו בעליהן היו אוכלות בתרומה בשביל בניהם ואם בא עליה עובד כוכבים ועבד פסלה מתרומה וכ"ש מכהונה. מי שיש לו אלמנות וגירושין בה - כגון ישראלית הוא דכי מת וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' (ויקרא כב). יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - שאין קדושין תופסין. א"ל אביי - לרב יוסף. מאי חזית דסמכת אדרב דימי - דאמר משמיה דרבי הולד ממזר סמוך אדרבין דמכשרי ליה משמיה דרבי. דההוא דאתא - בן עובד כוכבים מישראלית. זיל איטמר - לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל שאילו יכירוך לא יתנוה לך אלמא לא ממזר הוא מדאכשר ליה בת ישראל שהרי ממזר מוזהר על הכשרה. בת מינך - בת ישראל מן העובד כוכבים הכשרה כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא אלמא כשר הוא. גלי - צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה.

הקדמה כשרות הוולד לקהל כשרות הבת לכהונה כשרות בן שנולד מגוי הקדמה בסוגייתנו נחלקו תנאים ואמוראים לגבי דינו של ולד שנולד לבת ישראל מגוי. יש הסוברים שהוא ממזר כיוון שנולד ממי שאין קידושיו תופסים בבת ישראל, ויש הסוברים שהוולד כשר לקהל. במהלך הסוגיה מובאים דברי רבי יהושע בן לוי, שאף שסובר שאין הוולד ממזר, מכל מקום הוא נקרא "מקולקל", ומבארת הגמרא שכוונתו היא שפסול לכהונה. מסקנת הסוגיה להלכה היא שהוולד כשר בין בביאת גוי בפנויה ובין באשת איש. אבל, כפי שיובא להלן, יש גרסאות שבהן נוסף שיש הבדל בין אונס לרצון. עוד יש לדון מהי המסקנה לגבי כשרות הוולד לכהונה. בשאלה זו יש להבחין בין וולד נקבה, שהשאלה היא אם היא מותרת להינשא לכהן, ובין וולד זכר, שכפי שכותב רש"י (ד"ה שבנה פגום) אין בנות כהנים מוזהרות מלהינשא לפסולים, אלא שיש לדון האם דינו כחלל שפוסל בביאתו בת ישראל לכהונה, וכן שהבת שלו אסורה לכהונה. כשרות הוולד לקהל כאמור, מסקנת הסוגיה היא שהוולד כשר לקהל. אבל באחדים מכתבי יד של התלמוד, לאחר דברי הגמרא: "בין בפנויה בין באשת ישראל", נוספו המילים :"והני מילי באונס, אבל ברצון - לא". גרסה זו מובאת גם בחידושי רבי אברהם מן ההר, אלא שהוא דוחה גרסה זו. נראה שהוא דוחה אותה כיוון שלגבי כשרות הוולד, לא מצינו בשום מקום הבדל בין אם האם נבעלה באונס או ברצון. אבל נראה שכך גורס הראב"ן, והוא מבאר שההבדל נאמר רק לגבי אשת איש, ועל כן הוא פוסק שאם אשת איש נבעלה ברצון לגוי - הוולד ממזר, ואילו אם נבעלה באונס, וכן פנויה שנבעלה בין באונס בין ברצון - הוולד כשר. הרמב"ם פוסק במפורש שהוולד כשר "בין באונס בין ברצון", וגם מסתימת הלשון של הטור והשלחן ערוך משמע שאינם מבדילים בין אונס לרצון. כשרות הבת לכהונה כאמור, דעת רבי יהושע בן לוי היא שהוולד פסול לכהונה, אך ממסקנת הסוגיה שכותבת בסתם שהוולד כשר, ניתן להבין שהוא כשר אף לכהונה. בעל הלכות גדולות (הוצ' מקיצי נרדמים, ח"ב עמ' 130) פוסק למעשה שהוולד פסול לכהונה. כך פוסקים גם הראב"ד (מובא בספר הזכות לרמב"ן), הרא"ש, הריא"ז (הלכה ז, ג), בעל ההשלמה ורבי אברהם מן ההר. הראב"ד והרא"ש מבארים שיש לפסוק כך מאחר שלא מצינו שום דעה שחולקת על רבי יהושע בן לוי, ומסתבר שמסקנת הסוגיה שהוולד כשר מתבססת על מה שהתבאר כבר בסוגיה, שגם לפי המכשירים את הוולד לקהל, הוא פסול לכהונה. הם מוסיפים, שבסוגיה לומדים מקל וחומר שהוולד פגום לכהונה, ולא מצינו פירכא לקל וחומר זה, ואם כן אי אפשר לפסוק שהוולד כשר בניגוד למה שנלמד מהקל וחומר. הרי"ף מביא את דעת הגדולים שפוסלים את הבת לכהונה, אך כותב שיש גדולים אחרים שפסקו בסתם שהוולד כשר, ומשמע שכשר אף לכהונה. הרי"ף עצמו מסתפק כמי לפסוק, וכותב שניתן להבין ממה שהגמרא אומרת בסוף הסוגיה שהוולד כשר, ולא אומרת שהוולד פגום, מכאן שהוא כשר גם לכהונה. גם הרמב"ן מסתפק מה ההלכה. הוא דוחה את דברי הראשונים שאומרים שלא מצינו מי שחולק על הדעה שהוולד פגום, וכותב שמהסוגיה במסכת בכורות (מז, א) מוכח שנחלקו אמוראים בדבר. הוא מוסיף שגם בסוגייתנו מוכח מהמעשים בבני גויה שבאו לפני רב יהודה ורבא ויעצו להם להסתיר את זהותם, ואם הוולד פסול לכהונה יכולה לצאת תקלה מכך, שבנותיהם יינשאו לכוהנים, ועל כורחנו שדעתם היא שהוולד כשר אף לכהונה. על הוכחה זו יש להעיר כי כפי שיובא לקמן ישנם הסוברים שאף שהבת שנולדת מגוי נפסלת לכהונה, הבן שנולד ממנו אינו חלל וביתו מותרת לכהן. הרמב"ן מפרש שהלשון שנאמרה בסוגייתנו "מורה בה להיתרא" הכוונה להיתר גמור אף לכהונה, ואילו הלשון "הוולד כשר" ניתנת להתפרש או ככשר לגמרי או ככשר לקהל אך פגום לכהונה. הנמוקי יוסף מסיק שדעת הרי"ף ודעת רש"י שהוולד כשר לגמרי אף לכהונה, אך מהר"ן שפירא (בחידושי אנשי שם על הרי"ף) תמה שמהרי"ף משמע שהדבר ספק, וכן בדברי רש"י אין משמעות שמכריע שהוולד כשר. הנמוקי יוסף מסביר שהקל וחומר אינו גמור מכיוון שזרעו של הגוי אינו מתייחס כלל אחריו ועל כן דין הוא שהוולד יתייחס רק אל האם ויהיה כשר גמור, מה שאין כן בכהן גדול שבא על אלמנה, שהוולד מתייחס גם אחר האב. גם המהרש"ל (ים של שלמה סי' לח) כותב שאין הלימוד של הקל וחומר לימוד גמור, כיוון שפסול של חלל נוצר רק מפסולי כהונה, ולדעתו הקל וחומר אינו אלא בגדר אסמכתא. הוא מוסיף שגם לפוסלים את הבת אינה חללה גמורה ובניה מותרים לכהונה. גם הוא מעלה את האפשרות שבמסקנת הסוגיה הגמרא חוזרת בה וסוברת שהוולד כשר לגמרי אף לכהונה. הרמב"ן עצמו כאמור נוקט כשיטת הרי"ף שהוולד ספק פגום, ולכן לכתחילה לא תינשא הבת לכהן. אמנם, הרמב"ן כותב שבדיעבד אם עברה ונישאת לכהן - אין כופים אותו לגרשה. בעל משנה למלך מקשה על כך, שהרי לכאורה מדובר על ספק איסור תורה של חללה לכהן, והדין הוא שבספק איסור תורה יש להחמיר, ואם כן מספק עליו לגרשה. בעל שער המלך מתרץ בתחילה שהדין בספק תורה שמחמירים ועליו להוציאה לא נאמר אלא בספק שבמציאות, כגון שלא התברר האם נולדה מאיסור כהונה. אולם בנידון דידן אין ספק במציאות, והספק הוא רק בדין, בכגון זה אין כופים אותו להוציא. נראה שהסברה היא שבספק בדין יכול הבעל הכהן לטעון שהוא נוקט כדעה המקלה והוא אינו מסופק בדבר שמותר לו לקיימה, מה שאין כן בספק במציאות אין הוא יכול לומר שאין לו ספק ועל כן מחייבים אותו להוציאה. עוד הוא מתרץ שאכן הבעל מחויב לגרשה, אלא שאין כופים זאת עליו מחשש שהדין הוא שהיא מותרת לו, ובכגון זה מתעורר חשש לגבי כשרות הגט שנכפה שלא כדין על הבעל ("גט מעושה"). בנוסף לכך, לעיל כבר הובאה שיטת המהרש"ל שהאיסור לכהן אינו מדין תורה, ועל כן מובן מדוע בספק אין כופים עליו להוציאה. הרמב"ם כותב בסתם שהוולד כשר ומכך מדייקים הבית יוסף (בסימן ד) והרמ"א (בשו"ת סי' סט) שכשר אף לכהונה. לעומת זאת, המשנה למלך מוכיח שגם לפי הרמב"ם הוולד פסול לכהונה ממה שכותב בהלכה אחרת (איסורי ביאה יג, ח) שאדם נאמן לומר שהוא גוי ובכך לפסול את עצמו, אך אינו נאמן לפסול את בניו, ומשמע שיש פסול בזרעו של גוי. הטור פוסק שהוולד פגום לכהונה, ומבאר הבית יוסף שפוסק כשיטת אביו הרא"ש שזו גם מסקנת הסוגיה ואין בדבר ספק. גם השלחן ערוך פוסק שהוולד פגום, אולם הבית שמואל (סקל"ט) פוסק שהפסול לכהונה מספק, ואם נשאת - לא תצא. כשרות בן שנולד מגוי רש"י (ד"ה שבנה) כותב שאף שלשונו של רבי יהושע בן לוי היא שהבן פגום, כוונתו לבת כיוון שהבן מותר להינשא לכוהנות, שלא הוזהרו הכוהנות להינשא לפסולים. אמנם, הרמב"ן כותב שאין כוונת רש"י לומר שאין בבן שום פסול, אלא רק שאיסור הנישואין קיים רק בבת, אך גם בבן יש פסול כשאר החללים שביתו פסולה לכהונה. הוא מוכיח כדבריו מהקל וחומר שמובא בגמרא כמקור לכך שהוולד פגום מאלמנה לכהן גדול, והרי גם באלמנה לכהן גדול נעשה בנה חלל וביתו אסורה לכוהנים. לעומת זאת, הרשב"א והריטב"א סוברים שניתן לדייק מרש"י שהבן כשר, שאם היה פסול בבן אין צורך להגיד שהכוונה דווקא לבת. הם כותבים שאין דין הוולד כחלל, וגם הבת אינה חללה אלא היא פסולה לכהונה. השלחן ערוך פוסק שהבת פסולה וניתן לדייק מדבריו שהפסול שייך רק בבת ולא בבן. הגר"א בביאורו לשלחן ערוך (סי' ו סקכ"ג) מבאר שהלשון פגום שנאמרת בגמרא אין משמעותה פסול של חלל, אלא רק פסול לכהונה, וההבדל הוא שאם מדובר על חלל גם הבן נקרא חלל וביתו אסורה לכהן, אך פסול לכהונה אינו אוסר אלא את הבת לכוהנים, וכך הוא מסיק גם בביאורו לסי' ז (סקנ"ז). נספח - פסקי הרמב"ם והשלחן ערוך גוי ועבד הבא על בת ישראל - הולד כשר, בין פנויה בין באשת איש, בין באונס בין ברצון. וכו'. (רמב"ם איסורי ביאה טו, ג) ...ואחד מאלו, חוץ מממזר, שבא על בת ישראל - הולד כשר לקהל, אלא שפגום לכהונה. גוי ועבד... ואם באו על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש - הולד כשר, ופגום לכהונה. (אבן העזר ד, ה, יט) גוי ועבד הבא על בת ישראל וילדה ממנו בת - אותה הבת פגומה לכהונה. (שם ז, יז)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300