לקט באורי אגדות ממסכת כלים

בעריכת המכון לחקר האגדה

פרק א משנה ח

הַר הַבַּיִת מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין זָבִים וְזָבוֹת נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָסִים לְשָׁם. הַחֵיל מְקֻדָּשׁ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין גּוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָסִים לְשָׁם. עֶזְרַת נָשִׁים מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חַטָּאת. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת מִמֶּנו וכו'

מבואר הוא שזאת ההדרגה במקומות אשר נתנו, ל'הר הבית' דינים, ול'חיל' דינים, ול'עזרת נשים' דינים בפני עצמם, ול'עזרה' דינים אחרים, וכן עד 'קודש הקדשים' - שזה כולו תוספת הגדלה ונתינת 'יראה יתירה' בלב כל מכון אליו.

(מורה נבוכים - חלק ג פרק מה)

פרק טז משנה ז

...ואמום של עושה סותות הרי אלו טהורים...

ובדם ענבים סותה. בעוד לא נגמר בישולן אין המשקה היוצא מהם נקרא יין אלא דם ענבים וכמש"כ בס' דברים בשירת האזינו והוא חריף ועז ביותר. ומכבס בהם סותה. והוא קיצור מכסות. היינו בגד קטן שאינו מתלבש על כל הגוף אלא על מחצה העליון מקום שמזיע ביותר. ע"כ נדרש לכבוס בדם ענבים להוציא דעה שלו. ובמשנה כלים פט"ז מ"ח ואמום של עושה סותות היינו דפוס שעושין הסותות עליהן. באשר הוא נעשה באופן שיהא מתדבק לבשר ע"כ נעשה על הדפוס.

(העמק דבר על בראשית פרק מט פסוק יא)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275