Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות מסדר זרעים

פאה

דמאי

כלאים

שביעית

תרומות

מעשרות

מעשר שני

חלה

ערלה

ביכורים



פאה

פ"א מ"א - ותלמוד תורה כנגד כולם

עי' לקט ביאורי אגדות קידושין לט ע"ב

פרק ד משנה א - אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה

ואמרה "ואלקטה בשבלים", ר"ל שלא תקח רק לקט שאין העניים מקפידים ע"ז שיש שדות הרבה וכ"א מלקט בשדה מיוחד, משא"כ פאה שכל אחד חוטף מחברו, שהדין הוא אם צ"ט אומרים לחלק וא' אומר לבוז שומעים למי שאומר לבוז, וא"כ יבוזו העניים בזרוע כחם ואם תרצה לבוז יפגעו בה מרי נפש.

(מלבי"ם רות ב, ב)

פרק ז משנה א - כל זית שיש לו שם בשדה וכו' ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכוני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה

[לעומת מה שנאמר (פסחים נד ע"ב) גזירה על המת שתשתכח מן הלב, אפשר למצוא רמז במשנה זו שיש מתים שאינם נשכחים. (קה ע"ג) אדם שהיה נודע בשמו, שהיה "שפכוני" - שופך דמעות על חילול השם, או "ביישני" - מוכיח את החוטאים במקרה הצורך ומבייש אותם. "במעשיו" - במעשים טובים. "במקומו" - שיש לו אומץ לעמוד על שלו. "בצד הגת" - כינוי לעת צרה, כמ"ש "גת דרך ה'". "או בצד הפירצה" - שאם הוא רואה פירצה בעיר, הוא עומד איתן על מקומו ומעורר על זה בלי משוא פנים.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף קה ע"ב-ע"ד) לטקסט

כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה במה דברים אמורים בשמו ובמעשיו ובמקומו בשמו שהיה שפכוני או בישני במעשיו שהוא עושה הרבה במקומו שהוא עומד בצד הגת או בצד הפרצה

[יש לפרש ברמז, שישראל נמשלו לזית, וכל יהודי "שיש לו שם בשדה" - שהוא דבר חשוב, כגון שהיתה לו מידת הבושה, ומי שיש לו בושה אינו חוטא (נדרים כ ע"א), או "במעשיו" - שעושה הרבה מצוות, או "במקומו", שעומד בצד הגדר - שמשמש כחומה וכמגן לבני ביתו. אדם כזה אינו נשכח גם אם מת, מחמת חביבותו.]

(רבי מאיר שלמה פארינטי, אמרי שפר, דף ח ע"ב) לטקסט

פרק ח משנה ט - וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם

[קשה, הרי אנו רואים אנשים כאלו שאינם נעשים סומים? י"ל שהמשנה מדברת רק על צדיק, שה' מדקדק עמו כחוט השערה.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"א, דף כו ע"ג) לטקסט


דמאי

פרק ד משנה א - ושואלו בשבת יאכל על פיו

...דשבת הוא השורש והיסוד לכל הגלוים והנסים שנעשה בעולם לישראל, שעל ידיהם נתרבה כבודו לבריות. והשורש לכל הנסים הוא שבת, ובהצטרף לה ישראל נתרבה עוד יותר ויותר. וזהו שאנחנו אומרים בקידוש של שבת "תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים". ולכאורה קשה מאי שייך שבת ליציאת מצרים, והרי היא זכר להבריאה? רק דכמו דקורים אדם הראשון יען שהוא ראשון לכל האנשים וממנו יצאו כולם, כמו כן שבת הוא ההתחלה למקראי קודש, דהשפעת הקדושה והנסים הכל בא בזכות שבת, וההתחלה לכל הגלוים והנסים הוא יצ"מ, וע"כ שבת הוא יסוד ליצ"מ. ומש"ה בכל ש"ק נתעורר תוספת יראה בכל העולם עד שאמרו במס' דמאי דגם עם הארץ אימת שבת עליו, דירא להיות משקר בשבת.

(בית הלוי בראשית פרק ב פסוק ב)


כלאים

פרק ד משנה ה - הזורע ארבע אמות שבכרם

[ישראל נקראים כרם ה', וצריכים להיזהר מתערובת של כלאים בעמנו ובאמונתנו. צריך להרחיק מכרם בית ישראל את הזרעים שהגוים זורעים בנימוסיהם ובדרכי חייהם. אבל לא להרחיק יותר מארבע אמות - לא לשנוא את הגוים ולבזות אותם, אלא יש להקדים להם שלום.]

(רבי שרגא רוזנברג, אבני שיש, עמ' 176, 178) לטקסט


שביעית


תרומות


מעשרות


מעשר שני

פרק ה משנה יג - עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו

[יש חשש שהוא נותן את המעשרות לא בלב שלם, כי הוא מפסיד, והרי צריך לעשות את המצווה בשמחה. ולכן אומרים "מה שגזרת", שעשינו את המצווה רק בתור גזירה. אבל מבקשים שבכל זאת "עשה מה שהבטחתנו".]

(רבי שרגא רוזנברג, אבני שיש, עמ' 113-114) לטקסט


חלה


ערלה


ביכורים

פרק ג משנה ו - וקורא מארמי אובד אבי

[הרמב"ם במורה נבוכים מסביר שמצות הביכורים באה להרגיל את האדם לכבוש תאוותו, שהוא רוצה להנות מפרי עמלו, וה' מצווה שיתן את הפרי הראשון לכהן ולא יהנה ממנו. יצר הרע שואל אותו,"למה לא תיהנה מעמלך"? ואתה משיב לו, "וענית ואמרת", שזה מדתו של לבן הארמי, האגואיסט, שעשה הכל לטובת עצמו, כפי שאמר "אך עצמי ובשרי אתה" (בראשית כט) - כל אדם היה בעיניו אמצעי לתועלת לעצמו ולבשרו. וארמי זה מסית את ישראל, ומאבד אותו. לכן אנחנו נותנים את הביכורים לכהן, לסתום את פי המסית הזה, לכבוש את אנוכיותנו.]

(רבי שרגא רוזנברג, בגדי שרד, עמ' 189-190) לטקסט

פרק ג משנה יב - והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש

[ההשוואה לקדשי המקדש מלמדת שכמו שאת הקרבנות מחלקים כל קרבן לכל אנשי בית האב (קידושין נג ע"ב), כך בביכורים. (ס ע"ד) והטעם הוא שכהנים קפדנים, שנאמר "ועמך כמריבי כהן", ואם לא יחלקו כל קרבן בשווה יריבו, וצריך שבבית המקדש יהיה שלום בין הכהנים.]

(רבי גבריאל זאב וולף מרגליות, חרוזי מרגליות ח"ב, דף ס ע"ג) לטקסט

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 34300

פרטים נוספים
בטל' 026521259
פקס 026537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמה | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | צרו קשר

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | השיטה | EXAMPLE |
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US