Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות ממסכת נזיר

בעריכת המכון לחקר האגדה




ד ע"ב

אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד; פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רמה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל, עליך הכתוב אומר: איש... כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'

הנה נתבאר מהמאמר הזה כללות מה שאמרנו מתועלת הנדרים וההפלאות באלו הענינים, כי הנה הבחור הנחמד הלזה מלחמות השם הוא נלחם, ומערכותיו נצבות זו לעומת זו, וכאשר שלח ידו ולקח כלי המלחמה אשר נתן ה' בידו, מיד נצח ויפול אויביו לפניו, כמו שאמר מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך מי שעתיד להיות וכו' העבודה שאגלחך לשמים. ולזה חמדו ונשקו והתפלל שירבו כמותו נודרי נזירות בישראל, שהוא ודאי נזירות לשמו [מבאר שתפקיד הנזירות הוא להתרחק מהתאוות החמריות, והנזיר הזה לשם כך נזר.]

(עקדת יצחק, שער ע"ג)



יט ע"א

דתניא: ר' אלעזר הקפר ברבי אומר, מה ת"ל: וכפר עליו מאשר חטא על הנפש? וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין, וק"ו: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה

כן הדת האלהית תאסור קצת המאכלים ותתיר קצתם ותאסור שתיית היין בבואו לעבוד עבודה או להתפלל, ותבאר שהפרישות יותר מדאי איננו ראוי, כמו שבארו רבותינו ז"ל על וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (במדבר ו' י"א), וכי על איזו נפש חטא אלא שציער עצמו מן היין (נזיר י"ט ע"א).

(ספר העיקרים מאמר ראשון פרק ח)





כג ע"א

משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה - "וצדיקים ילכו בם" הוא שנתכוין לשם עבירה - "ופושעים יכשלו בם"

כתב הרא"ש: מדור המבול ואילך גדרו עליהם גדר ופירשו מרוב עריות, שהרי אם לא פירשו - לא היו צריכים להשקותו.
נתבונן בדבר. אם לוט היה גדור מן העריות, עד שהוצרכו להשקותו יין, איך נתרצה לשתות ולעבור עבירה? ועוד קשה: הרי שתה והגיע ל'שכרותו של לוט', דהיינו שיצא מכלל 'בר דעת', ומההנאה יש לו מן העבירה?
ובכן. מאחר שהיה לוט גדור מן העריות, נעשה 'מוכרח' בדבר. כלומר הרגיש צורך עז לשבור את הכבלים שעל ידיו. אך לא רצה לעבור במזיד על גדרו, לכן טיכס עצה לעבור על האיסור באונס. על כן שתה לשכרה, ועשה מה שעשה מבלי שיהנה, שכן אינו בר דעת, ובלבד שיהא בן חורין ולא עבד.

(שיחות מוסר, תשל"א פרשת חקת מאמר עח' עמ' שמא')




כג ע"ב

אמר ר"נ בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן! אלא אימא: כמצוה שלא לשמה, דכתיב: "תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך", מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה. א"ר יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר: "בין רגליה כרע נפל שכב וגו'". והא קא מתהניא מבעילה דיליה! א"ר יוחנן: כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים

למדנו מכאן שלא הותרה עבירה לשמה אלא כשהיא "לשמה" מוחלט, ללא כל הנאה עצמית. וכבר אמר זקני ה"סבא מנובוהרדוק" זצ"ל בביאור המאמר "קדש עצמך במותר לך", שהכוונה היא שבאיסור שהותר לך - קדש עצמך בו שלא תהיה לך פניה כלשהיא, ולא יהיה לך בו נדנוד של הנאה, ורק אם תעשה כן - אז הוא מותר לך.

(שיחות מוסר, תשל"ב פרשת שמיני מאמר סב' עמ' רסה)

שהצריך שיהא לו אות נכחו אליו יביט ויכוין בכל מעשיו, ולא עוד אלא שעפעפיו יצמצמו הבטתו ויישירו נגדו, כדרך בקיאי מורי החצים עד שתהיה הבטת הנכח מצומצמת כמעט אל נקודה, כי הנכחיות הוא דבר שלא יפרד מהנקודה אפילו במחשבה... ואמר אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע. והכוונה, שענין ההבטה וההשקפה המוטלת עליו בעיני בחינתו הוא שישמר מהימין והשמאל בכוונותיו, שהם קצות היתרון והחסרון אשר בכל המדות, רק שיכוין אל חוט השערה אשר באמצע, ולא יחטיא. לפי שכל אחת מהקצוות הוא הרע והאמצע לבדו הוא הנכון...
ולזה הוא מה שאמרוהו חכמי האמת בהישירם אל התכלית העליון שבתכליות וכל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות פ"ב). הנה ששמו אות נכבד ונפלא למראה עיני כל בעל דת יישיר נגדו בכל מעשיהם. וכמו שאמר החכם בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך (משלי ג'). ירצה, שתשום אותו יתעלה לתכלית בכל מעשיך, ולא תחוש אם תטה אל הימין או אל השמאל, או אם תכוין אל האמצעי, כי אותו אשר יכוון אליו לש"י הוא הנכון. והוא אמר ז"ל בכל דרכיך דעהו ואפילו לדבר עבירה, שהיציאה אל הקצוות עבירה היא בידו, רק אם תהיה הכוונה לשם שמים. וכמו שאמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה וכו' (נזיר כ"ג ע"ב). ודקדקו זה מאומרו והוא יישר אורחותיך, יאמר שהכוונה הזאת תשים העקוב למישור, והפעולות המוחזקות בפחיתיות ישובו מעלות. [מבאר שכדי לא לסור מדרך האמת ולא לתעות ממנה אדם חיב להישיר דרכו תמיד אל נקודה אחת. ואם היא אמת ילך בה גם אם יש עברה בדרכו.]

(עקדת יצחק, שער ע"ב)



לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה

והכוונה, כי העושים שלא לשמה, יכוונו אל האות הראשון, שהם הטובות ההוות והנפסדות, שהם עד שמים לבד, כלומר, שהם תחת ממשלת השמים בהוייתן והפסדם. אמנם העושין לשמה, הם מכוונים אל האות העליון הנסתר, והוא הטוב אשר למעלה מהשמים במעלה ובקיום. והוא התאר שתאר שתי מיני אלו ההצלחות אבינו הזקן, באומרו (בראשית מ"ט) ברכות שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת. ובשער נ"ט נתבאר זה המאמר עם חביריו כהוגן מסכים לכל הנזכר הנה, עיין עליו. [מבאר שיש במצוות שכר נגלה לכל ושכר נסתר. הנגלה הוא השכר הגשמי שבעולם הזה, והנסתר הוא השכר הרוחני של העולם הבא שאין אנו יכולים להבינו. והוא מעל השמים, כלומר מחוץ לעולם הזה, לכן רבא קושר אותו לפסוק "כי גדול מעל שמים חסדך"].

(עקדת יצחק, שער ע)



סא ע"א

והא"ר חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, שנאמר "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר"

...וממוצא דבר אתה למד שאין לו בו ירושה, וכמו שגילה ה' לבסוף שנותן ליעקב כל ברכות אברהם. ומה שלמדו בש"ס (נזיר סא.) מפסוק כי ירושה לעשו נתתי וגו' (דברים ב ה), היינו שירשוהו בניו לעשו לא שעשו יירש ח"ו כי פשיטא שאין לו חלק ונחלה באברהם. [מבאר שכוונת הגמרא היא כי בניו של עשו יורשים אותו, אך לא שהוא יורש את אביו יצחק, שהרי יעקב היה היורש הבלעדי של ברכות אברהם.]

(אור החיים, בראשית כח, יג)



סא ע"ב

אמר קרא, והזה הטהור על הטמא, כל שיש לו טהרה, יש לו טומאה, וכל שאין לו טהרה, אין לו טומאה

אמר החבר: הטומאה והקדושה, הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה, לא ימצא האחד מהם, כי אם בהמצא חברו, ומקום שאין קדשה, אין טמאה, הטמאה אינה כי אם ענין האוסר על בעליו לנגע בדבר מן הדברים שבקדשה, זאת אומרת, מן הדברים שהקדשו לאלוה כמו הכהנים ומאכלם, ולבושם והתרומות והקרבנות ובית המקדש, ודברים רבים מלבד אלה, ואף הקדושה היא ענין האוסר על בעליו לנגע בדברים רבים הידועים לכל ורב הדינים האלה תלויים היו בשכון השכינה בתוכנו אולם כיום חסרנוה והדינים הדומים לאלה הנוהגים אצלנו כיום כאסור קרבת בשר עם הנדה ועם היולדת אינם מצד הטמאה כי אם מצוות מיוחדות הם מאת האלוה.

(ספר הכוזרי, מאמר שלישי אות מט)




סה ע"א

נוטלן ואת תפוסתן. היכי דמי תפוסה? אמר רב יהודה, אמר קרא: ונשאתני ממצרים, טול עמי

ונשאתני ממצרים וגו' - זהו פשטא דקרא. ובגמ' נזיר דס"ה יליף - מהאי קרא דמת יש לו תפוסה? מדכתיב ונשאתני ממצרים, היינו עפר קבורה. ולכאורה הוא תמוה, הא יעקב לא נקבר במצרים אף לשעה? אלא הגמ' מפרש יתור לשון הכי שלא יהי כן אשר ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. כלומר, שמתחלה תקברני במצרים ואח"כ תקח תפוסה משם וקברתני בא"י, אל נא יהיה כן. וקאי אל נא גם על ושכבתי וגו'. (מפי חותני הגאון מוהרי"ן זצ"ל). [מקשה כיצד יתכן שהגמרא לומדת זאת מהפסוק והרי יעקב לא נקבר במצרים אפילו לשעה?
ומבאר שהגמרא מפרשת יתור לשון - שלא יהא כן. כלומר שלא תקברני במצרים תחילה ואח"כ תקח תפוסה ותקברני בא"י.]

(העמק דבר, על בראשית פרק מז פסוק ל)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 026521259
פקס 026537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US