Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות ממסכת תמיד

בעריכת המכון לחקר האגדה



כז ע"ב

אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט

[עיין עוד לקט באורי אגדות יומא ו]

כל מידעם לא תפלוט קמיה רבך לבר מן קרא ודייסא

[עיין עוד לקט באורי אגדות נדרים מט ע"ב]


כט ע"א

דברה תורה לשון הבאי דברו נביאים לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי דברה תורה לשון הבאי דכתיב ערים גדולות ובצורות בשמים

כבר התבאר ונגלה מאין ספק שרוב נבואת הנביאים במשלים - שהכלי בזה זאת פעולתו - רצוני לומר הכח המדמה. וכן צריך שנודיע גם כן מענין ההשאלות וההפלגות והגוזמות מעט, שהנה יבוא מהם בכתובי ספרי הנבואה - וכשיובנו כמשמעם מדוקדקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמה, או יובנו כמה שתורה עליו המילה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים - יחודשו ענינים מרוחקים. וכבר בארו ואמרו, "דברה תורה לשון הבאי" - רוצה לומר, הגוזמה; והביאו ראיה מאמרו, "ערים גדולות ובצורות בשמים" - וזה אמת, ומכת ההפלגה - אמרו, "כי עוף השמים יוליך את הקול"; ולפי זה נאמר, "אשר כגובה ארזים גבהו וגו'". וזה המין נמצא הרבה בדברי הנביאים כולם - רצוני לומר, ענינים נאמרו על צד הגוזמה וההפלגה, לא על צד ההגבלה והדקדוק. [כיון שהנבואה בעזרת כח המדמה ותכונתו היא כזו שבין דמיונות שונים וצודקים שהוא מפעיל ישנם גם גוזמאות הנוצרות מפעולת כח המדמה]

(מורה נבוכים - חלק ב פרק מז)


ל ע"ב

מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת

וכאשר היו שוחטים במקום המקודש בהמות רבות בכל יום ומחתכים בו הבשר ושורפים ורוחצים בו הקרב והכרעים, אין ספק שאילו היו מניחים אותו על זה הענין, היה ריחו כריח מקומות הבשר; מפני זה צוה להקטיר בו הקטורת שתי פעמים בכל יום, בבוקר ובין הערבים, להיטיב ריחו וריח בגדי כל העובד בו - כבר ידעתם אמרם, "מיריחו היו מריחין ריח הקטורת". וזה גם כן ממה שמעמיד יראת המקדש; אבל אם לא היה לו ריח טוב, כל שכן אם היה לו שכנגדו, היה מביא בלב האדם הפך ההגדלה - כי הנפש תתרחב מאד לריח הטוב ותטה אליו, ותתרחק מן הריח הרע ותברח ממנו. [מבאר שמצוות הקטורת במקדש והיותה בעוצמה חזקה נועדה כדי ללהרחיק ריחות לא טובים כדי שהמקדש לא יגרום לעולים אליו פחיתות של יראה אלא כבוד והערצה.]

(מורה נבוכים - חלק ג פרק מה)


לא ע"ב

עשרה דברים שאל-אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב. אמר להן:... מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו

פי': ישפיל את עצמו, שלא ירגיש בצער ובהעדר הרצון והכבוד.

(העמק דבר על במדבר פרק יב פסוק ג)


לב ע"א

אמר להן שמים נבראו תחלה או הארץ אמרו שמים נבראו תחלה שנא' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אמר להן אור נברא תחלה או חשך אמרו לו מילתא דא אין לה פתר

וכבר ידעתם באורם, כי השמים והארץ נבראו יחד, לאמרו, "קורא אני אליהם - יעמדו יחדיו" - אם כן, הכל נברא יחד, ונבדלו הדברים כולם ראשון ראשון. עד שהם המשילו זה לזורע שזרע זרעים משתנים בארץ בבת אחת, וצמח קצתם אחר יום, וקצתם אחר זרעים משתנים בארץ בבת אחת, וצמח קצתם אחר יום, וקצתם אחר שני ימים, וקצתם אחר שלושה - והזריעה כולה היתה בשעה אחת. [הרמב"ם מבאר שכל הבריאה נבראה יחד כמו איכר שזרע כמה זרעים יחד אמנם הם צמחו כל אחד בזמנו ולא יחד, אך הזריעה היתה כאחד, אף ה' ברא עולמו בזמן אחד אלא שהופעת הברואים היא בזמני שונים ולכן אין מקום למחשבה שהיו זמנים שונים קודם לבריאת שמים וארץ אלא גם הזמן נוצר עם הבריאה]

(מורה נבוכים - חלק ב פרק ל)

ב"ש אומרים שמים נבראו תחלה וכו' וב"ה אומרים ארץ נבראת תחלה ואח"כ שמים וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות חגיגה יב ע"א]

איזהו עשיר? השמח בחלקו

[הרב מדייק שאדם השמח בחלקו ואין לו שאיפות ומרץ, הוא העשיר היחידי, והכוונה לעושר רוחני שהוא היחיד המביא אושר בעוה"ז.]

(מכתב מאליהו חלק א - האושר והשכר בעוה"ז)

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב ... אמר להם: אידין מתקרי חכים? אמרו ליה: איזהו חכם - הרואה את הנולד. אמר להם: אידין מתקרי גבור? אמרו לו: איזהו גבור - הכובש את יצרו. אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו. אמר להן: מה יעביד איניש ויחיה? אמרו ליה: ימית עצמו. מה יעביד איניש וימות? יחיה את עצמו. אמר להן: מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא? אמרו: יסני מלכו ושלטן. אמר להו: דידי טבא מדידכו - ירחם מלכו ושלטן, ויעבד טיבו עם בני אינשא...

מבאר שהלומד מכל אדם הוא חכם כי חכם הוא מי שמבין את חסר ידיעתו ומבין שעליו ללמוד, ומתוך כך הוא למד מכל אדם. ולדעת חכמי הנגב חכם הוא הרואה את הנולד, כי המתעצל בחכמה שקוע בהוה ואינו יכול לראות את העתיד, אבל חכם אינו שקוע בעניני ההוה. וכן הוא אומר שהכובש את יצרו הוא גבור כי גבור הוא מי ששולט בעצמו. ובאבריו תחלה ואח"כ ימשול בזרים. וכן העשר הוא תכונתו של מי שדי לו במה שיש לו, והוא מבין שאם ה' ברא אותו עם זה, זה נחוץ לו ולא עוד. ולכן זה נלמד מהפסוק יגיע כפיך כי תאכל, כלומר: ה' נתן לך כפים ולא זהב, כי די לך בכפיך. עוד הוא מבאר שמכובד הוא המכבד את הבריות, כי אין ערך במי שהבריות מכבדות אותו, שמא מכבדים אותו שלא בצדק, אבל מי שמעשיו מכובדים הוא מכובד. ועוד הוא אומר:
הנה נתבאר מכלל משנה זו מה שרצינו אליו מהיות החכמים מצויין בפרישות מהמותר להם, ולהתנהג בכל ענייניהם בפרישות מדרכי ההמון במדותיהם ובסברותיהם. כי הם חושבים שהחכם הוא המלמד לכל אדם, ויורו שאינו אלא הלמד מכל אדם. והגבור יחשבו כי הוא הכובש לזולתו, ואינו רק מי שהוא עצמו כבוש. והעשיר אינו המרבה בסחורות ובפרקמטיאות, כי אם השמח בחלקו אם דל ואם עשיר. וכן הנכבד הוא המכבד הראוי לכבוד, לא המכובד מההמון.

(עקדת יצחק, שער ס"ה)

אמר להן (אלכסנדרוס מוקדון להני נשי בההוא מחוזא באפריקי דכוליה נשי) : אייתו לי נהמא! אייתו ליה נהמא דדהבא, אפתורא דדהבא. אמר להו: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא? אמרו ליה: אלא אי נהמא בעית, לא הוה לך באתרך נהמא למיכל, דשקלית ואתית להכא?

[כוונת הנשים, כשהביאו לו לחם העשוי מזהב, היתה להורות לו, כי מכיוון שללחם אינו זקוק הר יברור שתאוותו היא לממון ולזהב, ורמזו לו כי זהב זה שהוא תאב אליו, יחזור וייעשה לו כלחם, (דהיינו שיתייחס אליו כאל מוצר-יסוד, ושוב יחסרו לו המותרות כבתחילה).]

(שיחות מוסר תשל"ג פרשת בלק מאמר פג' עמ' שס')

מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור

[עיין עוד לקט באורי אגדות חגיגה יא]


לג ע"א

ומלמדים אותו: הוי זהיר - שמא תתחיל מפניך, שלא תכוה.

[עיין עוד לקט באורי אגדות יומא נב ע"ב]

אישי כהן גדול

[עיין עוד לקט באורי אגדות יומא יח ע"א]


לג ע"ב

במדינה אומר אותה ג' ברכות ובמקדש ברכה אחת

[עיין עוד לקט באורי אגדות סוטה לז ע"ב]

משנה השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לבש וגומר בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

בתחלת היצירה רמז שנות העולם, בששה ימים נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא רמז למה שאמרו שיתא אלפי שנה הוי עלמא וחד חריב וכו, וכן אמרו במסכת תמיד, בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחי עולמים, כמו שאנו עתידים לבאר, והיינו דכתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ואינו חסר בי"ת כמו שאמרו המפרשים, אלא רמז כי ששת ימים הם ימי השמים והארץ... כי מתחלת היצירה רמז הקב"ה על הוית העולם. בראשון ברא אור כנגד אלף של אדם הראשון שהיה אורו של עולם, ולא עבד אנוש עבודה זרה עד שמת אדם. בשני, יהי רקיע, ויהי מבדיל, שבו היו נבדלים הרשעים מן הצדיקים ונדונו במים. בשלישי, ותראה היבשה, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו, שבאלף שלישי ניתנה תורה והיא פירות העולם. ברביעי נתלו המאורות, שבו נבנה בית המקדש ומלכות בית דוד שכתוב בו כסאו כשמש נגדי, והמאור הקטון רמז לבית שני ומלכות מטמונים, ובו ביום חרבו המקדשים, דכתיב ולהבדיל בין האור וגו'. בחמישי, ישרצו המים, ויברא את התנינים, ועוף יעופף, רמז למלכות האומות שאין מכירים את בוראם ופרו ורבו את המים, והעוף ירב בארץ, שהם מושלים בכל העולם. בששי, בתחלתו תוצא הארץ נפש חיה למינה, שכן האלף הששי בתחלתו מאה ושמונה עשר שנים ביד אומות העולם, ואחר כך נעשה אדם בצלמנו, רמז למשיח המכיר את בוראו, והוא בצלם אלהים, שנאמר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה, וכך אמר במדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא, יום הדין ומלכות בית דוד באלף הששי. בשביעי, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת, מכל ימי עולם ההווים, והתחיל העולם הבא, וכן אמרו במדרש, ויברך אלהים את יום השביעי, ברך הקב"ה העולם הבא שמתחיל באלף השביעי. [מבאר שששת ימי הבריאה נוצרו כדי לברר לנו את תבנית ההיסטוריה של ששת אלפי שנה ושבת כנגד עולם עליון שיהיה באלף השביעי והוא עולם הבא, חי גוף עם נשמה בדרגה עליונה על טבעית.]

(רמב"ן, דרשת תורת ה' תמימה)


בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש לבש וגומר בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

נתבאר שהעוה"ב אינו עולם הנשמות אלא עולם נברא קיים שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש... רצו לומר שקיום האנשים הזוכים ההם בזיו הכבוד כקיום הנפש בגוף בעוה"ז באכילה ושתיה, כענין שכתוב באור פני מלך חיים. [מבאר שלא מדובר בעולם הנשמות אלא בעולם התחיה העתידי שיהיה גם גוף וחומר.]

(רמב"ן, תורת האדם, אות קכד, שער הגמול)

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US