Halacha Brura and Berur Halacha
Institute

מכון הלכה ברורה ובירור הלכה

לקט באורי אגדות ממסכת בכורות

בעריכת המכון לחקר האגדה




ד ע"א

דתניא: למה נקוד על "אהרן" שבחומש הפקודים? - שלא היה באותו מנין.

והפירוש: שלא היה בחשבון הנמנין, כמו משה ובני אהרן.
והטעם: משום שבאו הלוים במספרם לפדות הבכורים שחטאו בעגל. ובשביל שאהרן היה הגורם לזה. לא נמנה לכך.

(העמק דבר, במדבר פרק ג פסוק לט)


ה ע"א

אמר ר' חנינא: שאלתי את ר' אליעזר בבית מותבא רבא: ... ועוד שאלתיו: מאי לשון 'רפידים'? ואמר לי רפידים שמה. כתנאי. ר' אליעזר אומר... ר' יהושע אומר: שריפו עצמן מדברי תורה.

ויחנו ברפידים ואין מים, לדבריהם ז"ל (בכורות ה:) אין רפידים אלא רפיון ידים מן התורה, יכוין הכתוב לומר: כשריפו ידיהם מן התורה שנמשלה למים (תענית ז,), לכן גם ה' מנע מהם המים. מידה כנגד מידה.

(אור החיים שמות יז, א)

עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ

[עיין עוד לקט באורי אגדות קידושין לז ע"ב]



ח ע"ב

אמרו ליה אימא לן מילי דבדיאי! אמר להו: הוה ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פיתקא וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי. אמרו ליה: וכודניתא מי ילדה? אמר להו הי ניהו מילי דבדיאי?

ויש להבין מה זו שאלה מחכמים ושכחו שביקשו ממנו דבר כזב, ומה היא התשובה:..
וזהו ענין סבי דבי אתונא, שהיו פילוסופים וראשי מדרש אומות העולם אז, וצחקו על חכמי ישראל שחכמים שלהם מראים עוצם פלפולם בתורה לומר על טמא טהור, ובזה כדאים לישב בסנהדרין, והיא חריפות של שקר כקושית התוספות, וזהו מאמרם אמור לנו מדברי פלפול השקר ההוא ואימא לן מילי דכדיבי איך הנחילו שקר, וריב"ח עשה עצמו כאין מבין ואמר להם שקר מוחלט דכודנייתא ילדה, ושאלו וכודנייתא מי ילדה, וכי שקר כזה אנו מבקשים, ומה רשומי חכמה יש בזה, רצוננו לפלפול כנ"ל, והשיב להם ריב"ח הלא אתם בקשתם דבר שקר, ופלפול כזה אינו בגדר שקר, כי עת לכל חפץ, ואין שום דבר כזה בגדר שקר, כאמרם אל תהי מפליג לכל דבר, ואם אתם חפצתם שקר, אין לך שקר רק כודנייתא, כי הוא באמת שקר, אבל זולת זה אין שקר, ודברים אלו הם מחוכמים כראוי לחכם, כמותו ירבו בישראל.

(יערות דבש חלק שני - דרוש ח)


אמרו לו: ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה, שקל סיכתא דצה לתתאי לא עאל לעילאי עאל אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה.

לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא - ... ומתחלה נבא לפי' חז"ל, ואמר הכתוב שהיה עולה עה"ד דמן הנמנע לעמוד על דקדוקי התורה כאשר היא באמת עמוקה מני ים, ומש"ה כתיב בחכמי אוה"ע לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, שהכוונה לעמוד על דקדוקי דבר ה' כמו שביארנו ע"פ מדרשי חז"ל בס' ויקרא י"ח ה', דאפילו יהיה בר שכל עמוק מאוד, מן הנמנע לעמוד על דקדוק ד"ת וא"כ איך ימצא אדם מישראל רצון וחשק לעמוד על עיונה ש"ת, מש"ה אמר הכתוב שלא נפלאת היא ממך - מישראל אינה נפלאת ולא רחוקה.
ושתי לשונות הללו הוא משום שיש דבר שקשה לעמוד עליו מחמת עומק המושג למעלה משכל האדם וע"ז אמר לא בשמים היא וגו', וע"ז אמר כאן לא נפלאת היא ממך, מ"מ ממך אינה נפלאת. ויש דבר שקשה לעמוד משום העדר ידיעה וקבלה מרב וצריך לכתת רגלים לילך לרב לדעת, ע"ז אמר ולא מעבר לים היא וגו' וע"ז אמר כאן לא רחוקה היא - ממך אינה רחוקה וכאשר יבואר עוד.
והטעם ע"ז הוא מבואר בבכורות ד"ח ששאלו סבי דבי אתונא לריב"ח ההוא גברי דאזיל ובעי איתתא ולא יהבי לי' מאי חזי דאזיל היכי דמדלי מני', שקל סיכתא ודצה לתתאי ולא על לעילאי ועל אמר האי נמי בת מזלי'. ובלי ספק שלא שאלו חכמי אתונה פטומי מילי כי אם דברים העומדים ברומו של עולם השייך להבדל ישראל לאוה"ע. ובאו להוכיח דדעת ישראל קלה מכל אוה"ע שהרי בשעה שהקב"ה נתן תורה אזיל לפארן ואדום ולא קבלוה ובא לישראל וקבלוה, והיאך אפשר דישראל במעלה מחכמתם וביקרותם מאוה"ע. והשיב ר"י דודאי חכמו ויקר ערכם אלא שאוה"ע אינם בר מזלי' דתורה וישראל המה בני מזלא, וכדאיתא בזוה"ק דישראל ואורייתא חד, ר"ל דשורש נשמת ישראל אחוזה בשורש נשמת התורה, והיא הסיבה שנמשלה לאשה לישראל בכ"מ, והיא נמצאת אך לאישה בכל שעה וכדאיתא בסנהדרין דצ"ט עה"פ נפש עמל עמלה לו, הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר ויבואר לפנינו. [מבאר שכוונת שאלתם של חכמי אתונה היתה שאם ישראל חכמים וחשובים מהגויים, היאך קיבלו התורה מהקב"ה לאחר שנדחתה ע"י פארן ואדום, וענה להם ר"י שישראל קשורים לתורה עמוקות, דישראל ואורייתא חד.]

(העמק דבר, דברים ל, יא)

כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה

[עיין עוד לקט באורי אגדות ביצה יג ע"ב]



יג ע"א

משנה לא רצה לפדותו עורפו מאחוריו וקוברו מצות הפדייה קודמת למצות עריפה שנאמר אם לא תפדה וערפתו

וכבר ידעת גם כן חיזוק ה'תורה' לזכור ה'מכות' שחלו על המצריים תמיד, "למען תזכור את יום צאתך וגו'", ואמר, "ולמען תספר באזני בנך וגו'". ובדין היה לעשות כן בזה הענין, מפני שהם ענינים שמאמתים הנבואה והגמול והעונש. אם כן כל 'מצוה' שמביאה לזכרון דבר מן הנפלאות או להתמיד האמונה ההיא - כבר נודע תועלתה. ובבאור אמר ב'בכור אדם ובבכור בהמה', "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו וגו', על כן אני זובח ליי וגו'". ואמנם היות זה מיוחד ב'בקר ובצאן וחמור' הוא מבואר מאד, שאלו הם הבהמות הביתיות שמגדלים אותם בני אדם, והם נמצאים ברוב המקומות, וכל שכן בארץ ישראל, וכל שכן אצל 'ישראל', שאנחנו כולם רועים, אבותינו ואבות אבותינו, "רועי צאן היו עבדיך וגו'". אמנם הסוסים והגמלים אינם נמצאים אצל הרועים על הרוב ולא בכל מקום, הסתכל בשלל מדין, לא תמצא בו מבעלי החיים רק 'בקר וצאן וחמור' - כי מין החמור לבד הוא הכרחי לבני אדם כולם, וכל שכן למי שיש לו עסק בשדות וביערים, "ויהי לי שור וחמור"; אך הגמלים והסוסים אינם נמצאים על הרוב אלא ליחידים ובקצת מקומות. - אמנם 'עריפת פטר חמור' הוא להיות זה מביא לפדותו בהכרח - ולזה נאמר, "מצות פדיה קודמת למצות עריפה". [מבאר שמטרת מצוות פדיון בכור חמור הוא לזכור הניסים שעשה עמנו ה' וההודאה על כך ולכן נצטוינו לפדות דווקא ואם לא אז לערוף את החמור, שהיה מאוד שימושי, וכל אדם ודאי יעדיף לפדות]

(מורה נבוכים - חלק ג פרק לט)

איידי דאתיא מדרשא חביבא ליה

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות ב]



כה ע"ב

משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן

[עיין עוד לקט באורי אגדות יומא נז ע"א]



כט ע"א

מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם

[עיין עוד לקט באורי אגדות נדרים לז ע"א]



לא ע"א

מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות צו ע"ב]



לז ע"א

ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן: נבילות וטריפות שקצים ורמשים.

כל תועבה - משמעות תועבה הוא מה שטבע אנושי מרחק מצד שהוא אדם, אבל לשון כל תועבה משמע כל שתיעבתי לך, ונפש ישראלי ראוי לתעבו כענין ותעב תתעבנו שמרגיל עצמו להתרחק ממאכל איסור עד שנפשו קצה בהם ממש, וכדאיתא במס' בכורות ס"פ כל פסה"מ דנבילות וטריפות נפשו של ישראל קצה בהם. [מבאר כי בנוסף לדברים שכל נפש אנושית מתעבתם, איש הישראלי מצווה להרחיק עצמו מדברי איסור עד שהם נמאסים בעיניו ממש.]

(העמק דבר, דברים יד, ג)


מד ע"א

אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום

[עיין עוד לקט באורי אגדות סוטה יב ע"ב]



מה ע"ב

תני רב זביד גבוה איני והתני ר' אבהו מנין שהקדוש ברוך הוא משתבח בבעלי קומה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו

... אבל הנביא שינבא להמון ומודיע מה שצוהו השם יתברך, יצטרך שיהיה נבחר ונרצה מכל הכתות, מאוהבי החכמה ואוהבי העושר ואוהבי הגבורה, ושישלימו לו מעלות המדות. וכבר ידוע שאינו נקרא נביא רק להיותו משמיע ומדבר תמיד להמון מה שיצוהו ה' יתברך, כי המדבר תמיד יקרא [נביא...ולזה צריך הנביא שישלימו לו המעלות השכליות ומעלות ההמוניות. והוא אמרם ז"ל בפרק המצניע "בעל קומה", להיותו יותר נראה אל ההמון בענין ההדור, כמו שאמרו בבכורות: "מנין שהקב"ה משתבח בבעל קומה, ולזה אין ראוי לדבר ברבים אלא איש שיהיה בעל קומה שיהיו דבריו נשמעים יותר, כענין שאמרו בתענית: תנו רבנן יש שם זקן אומר זקן, אין שם זקן אומר חכם, אין שם לא זקן ולא חכם אומר אדם של צורה. [מבאר שבנביא אחד התנאים לנבואה הוא בעל קומה ומדוע?, כדי שדבריו יהיו נשמעים]

(דרשות הר"ן, דרוש ה)


מו ע"ב

אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות קכ]



מז ע"א

היו לו בנים בגיותו ונתגייר וכו'

[עיין עוד לקט באורי אגדות יבמות סב ע"א]



נה ע"א

דאמר רב יהודה אמר רב: כל הנהרות למטה משלש נהרות, וג' נהרות למטה מפרת

הנה אין ספק שהענין הוא כמשמעו. אבל מ"מ יש להבין מזה הליכות עולם ותכלית חיי האדם. דבל"ז מאי נ"מ במה שהודיע שד' נהרות יצאו מזה הגן וכי על אלו ד' נהרות כונן העולם ומלואו. והלא עוד מאות ואלפים נהרות מקיימים העולם ואינם יוצאים מעדן וא"כ למאי הודיע לנו הכתוב כ"ז. ולא עוד אלא שבאמת אין ניכר לאנשים היושבים על הנהרות הללו שיוצאים המה מעדן. כידוע לחוקרי הארץ. וע"כ הנם יוצאים מתחת לארץ מעדן עד המקום שמשם נובעים ויוצאים החוץ. אבל א"כ למאי הודיענו הכתוב שכך הוא אשר המה יוצאים מג"ע. והנה בבכורות דף נ"ה אמרו חז"ל דשלש נהרות אלו למטה מפרת ומתחלקים ממנו ומפרשי שם הא דכתיב והנהר הרביעי הוא פרת - הוא פרת דמעיקרא. פי' קודם שיפרד היה נהר אחד יוצא מעדן והוא פרת. וממנו נתפרדו ונעשו ג' נהרות גדולים מעיקר הנהר שהוא פרת. וכ"ז בלי ספק נוצר כך ללמדנו הליכות חיי האדם אשר הוא תכלית העולם. אלא כך הענין דג"ע התחתון שנעשה מתחלה לגמול טוב ולתענוג רוחני לרוח האדם שזוכה לה. והוא אינו גמול עוה"ב של צדיקים אשר זכו להיות נשמתם צרורה בצרה"ח ומתענגים בזיו השכינה שהוא השכר היותר מעולה גבוה מעל גבוה. אבל ג"ע זה אינו אלא שכר הרוחני לנפש החיוני שבאדם שזוכה לשכר. או גם לנשמה עד שלא הגיעה לעלות למקומה והנה הודיע הכתוב שזה התענוג וג"ע התחתון מתפשט לארבעה אופני בני האדם שמקבלים שכר טוב אחר מותם. או גם בעוה"ז ממש מתפשט מזה העדן איזה תענוג רוחני גם בהיות האדם בחיים. וארבעה אופני בני האדם (מובאים יפה בס' במדבר כ"ד ה' במקרא מה טבו. ובספר דברים י' י"ב במקרא ועתה ישראל מה. וריש פ' אתם נצבים) הן המה. א' בעלי נכסים והליכות עולם להם. ב' נשים ועבדים וטפלים. ג' אנשי מעלה העוסקים בצרכי צבור ובגמ"ח. ד' המפורשים לגבוה ונעשו מרכבה לשכינה וכל א' מאלו ה' שואל ממנו באופן מיוחד אליו כמבואר שם. אמנם בפרשה זו שאנו עומדים עוד לא הגיע ביחוד לישראל שיהא ע"פ תורה ומצות דוקא אלא גם לאו"ה ע"פ דרכם וכמו שהי' מבריאת העולם עד מ"ת.
ואמר הכתוב כאן דמג"ע התחתון מתפרד שכר לארבע' אופני בני האדם. וכבר המשילו גם חז"ל עונג הרוחני לנהרי גן עדן. ולקחו זה המשל ממה שקבע המקום ב"ה ארבעה נהרות אלו לגמול הרוחני.
והנה ייחד המקום ית' מקומם של הנהרות במדינות מורות בשמן או בטבע אותה מדינה על איזה פרט בגמול השייך לזה האופן שנקרא אותו הנהר על שם אותו האופן כאשר יבואר. כדי להתבונן ע"ז וללמוד חכמה ומוסר.
(יא) שם האחד פישון. מלשון ופשו פרשיו. והוא נגד אופן הראשון שהוא רוב בני האדם. אם בישראל לפי ערכם אם באו"ה לפי ערכם. והמתנהג בזה האופן באורח חיים היינו בפעולת צדקה וחסד ששוין בזה אוה"ע עם ישראל יהי' שכרו בעוה"ז לזכות בעושר המאושר והקרן קיימת בג"ע התחתון אם לא מי שזכה בגמ"ח ע"פ התורה דוקא. או בל"ז ג"כ אם עושה גמ"ח לשם שמים אז הוא נכלל בענין נהר רביעים כאשר יבואר לפנינו אבל מי שמתנהג בחסד ע"פ דעת אנושי הרי שכרו בעוה"ז כאמור ומשום זה קבע הקב"ה אותו נהר לסבוב את ארץ החוילה אשר שם הזהב. ללמדנו כי שכר של ב"א אשר הליכות עולמם נאה אבל הוא מצד הטבע או ע"פ דעת ב"א. הוא עשירות שנמשל לזהב.
(יב) וזהב הארץ ההיא טוב. הנה שם חוילה משמעו מלשון תוחלת ותקוה. (והכי אי' בב"ר פט"ז והביא ע"ז מקרא בתהלים הוחילי לאלהים) ובאשר שהעושה חסד ע"פ טבעו או ע"פ שכלי האנושי אע"ג שמקבל שכר מ"מ אינו דומה למי שעושה מצד שמקוה לתשלום גמול. מש"ה רמז המקום דזהב הארץ חוילה הוא טוב. דהמיחל לבטל הגמול שכרו מרובה. וזהבו טוב משארי ב"א.
(יג) ושם הנהר השני גיחון. ע"ש אופן השני שהוא שפל וכפוף לדעת אחרים וכמו הולך על הגחון. ולשון הגמ' (ב"מ נ"ט א') אחתך גוצא גחין ולחיש לה. והעובד מקבל שכרו אם שומר אדוניו באמונה (והיינו דאיתא בברכות ט"ז ב' אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו ופי' ונהנה מיגיעו שאין עבודתו עליו למשא ועובד רק משום מורא אדוניו אלא נהנה מיגיעו מחמת שמצותו בכך שהרי הוא קנין אדוניו ובעבודתו לבעליו ה"ה כב"ח ישראל מניח תפילין וכדומה. וזהו פי' הגמ' שם ד"ח גדול הנהנה מיגיעו יותר מי"ש. היינו מי שהוא שכיר למלאכת אחרים ועושה מלאכתו בהנאה וזהו דכתיב יגיע כפיך כי תאכל. פי' היגיעה עצמו מהנהו. ואכילה היינו הנאה כ"פ כידוע. ובזה מאושר בעוה"ז שרבים שוכרים אותו ביותר וטוב לו בעה"ב. דהנאה שלו הוא משום שהוא נמכר יום זה לחבירו וה"ה מצוה לעבדו באמונה. וכן העבד מצווה בזה שיהיה טוב לבעליו בכל האפשר (וכמ"ש ריש פ' נצבים ופ' עקב במקרא ועתה ישראל מה ה') ובשביל זה הוא זוכה לעוה"ב מדמספידין אותו ואומרים עליו כך. וכדאיתא בשבת קנ"ג איזהו בן עוה"ב א"ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו':) וממילא נהנה מג"ע התחתון. וזהו הנהר השני.
את כל ארץ כוש. באשר בני כוש השחורים מיוחדים לעבדות מעולם וכמבואר בס' שמואל ב' ויאמר יואב לכושי וגו' הרי שכך הי' מנהג אנשים גדולים להשתמש בעבדות עם כושיים. מש"ה קבע המקום ית' לסימן על כך הליכות אותו נהר לסבוב את ארץ כוש. ומזה ישמע מי שיש לו דעת ללמוד שגם אנשים כאלה יש להם שכר בעולם. ואשריו בעוה"ז וטוב לו בג"ע התחתון.
(יד) ושם הנהר השלישי חדקל. ע"ש אופן השלישי שראוים להנהיג את הצבור. ובאשר לא כל אדם מסוגל לזה אלא מיש בטבעו הוא איש חכם ונבון וגם זריז במעשיו ע"כ מכונה שמו חדקל. דמשמעו חד וקל. היינו מחודד וזריז. ואנשים כאלה נקראים בשם אשור מלשון ואשרו אתכם כל הגוים ומזה משמעות הכתוב (הושע י"ד) אשור לא יושיענו היינו שיתודו המון עם שלא יבטחו עוד על המכונים בשם אשור והדברים עתיקים. ע"כ קבע הקב"ה הליכות נהר חדקל קדמת אשור. אכן קבע הקב"ה בצמצום קדמת אשור ולא בארץ אשרו ללמדנו שעיקר גמול של אנשים הללו הוא לפי חסד שעושים עד שלא נאשרים מהבריות. רק עושים לטובת הכלל. אז ודאי ישיג שכר טוב גם בעוה"ז גם בג"ע התחתון אפי' אם אינו בן תורה ועושה לש"ש שאז הוא בכלל הנהר הרביעי. אבל לאחר שהוא אשור ועושה לכבודו שוב לא בא על שכרו בשלימות. וגם מעשיו אינם רצוים ועולים יפה. והכבוד בורח ממנו.
והנהר הרביעי הוא פרת. ע"ש אופן הרביעי שהאדם דבק באלהיו. ומכונה הנהר בשם פרת שהוא פרה ורבה מצות ומע"ט כהררי אל. ולא כתיב ושם הנהר הרביעי פרת. דבאמת לאנשים כאלו אין התענוג בג"ע התחתון הוא התכלית אשר ע"כ נקראו הנהרות בשם בגן עדן התחתון. אבל עיקר שכר אנשים הללו בצה"ח. ורק עד שמגיע נשמתו לשם משיג שכרו בג"ע התחתון. וכן משיג טוב בעוה"ז כנהר המושך מג"ע.
והנה ידענו אשר מקום נהר הרביעי הוא סובב צד צפון א"י באשר דשם באמת הוא מקומו העיקרי לתורה ולתעודה. אלא עד שלא ניתנה תורה לישראל לא היה אותו מקום מיוחד לזה האופן. ועוד דבאמת לא מיירי בפרשה זו בישראל אלא גם באו"ה השרידים אשר הוא קורא להיות מחסידים. ולהם אין מקום א"י גורם לכך. שהיא התורה המיוחדת בא"י יותר מכל מקום. ע"כ לא נתפרש מקום זה הנהר בפ' זו.
והנה תכלית כל הגמולין הוא בשביל אנשי מעלה הללו המעטין שבשבילם נברא העולם וכדאית' בברכות (דף ו' ב') את האלהים ירא וגו' כי זה כל האדם. כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה. מש"ה ברא הקב"ה צורת הנהרות הללו בזה האופן. שיהיה נהר פרת יוצא ראשון מג"ע וממנו יפרד עוד שלשה נהרות גדולים ומרובים ממנו כדאיתא במס' בכורות הנ"ל. [מבאר את ארבע הנהרות כארבעה סוגים של בני האדם ואח"כ מבאר כל נהר ונהר בפני עצמו לאיזה סוג הוא שייך.]

(העמק דבר, בראשית פרק ב פסוקים י-יד)


נה ע"ב

נהרא מכיפיה מיבריך

[עיין עוד לקט באורי אגדות נדרים מ ע"א]

מכון הלכה ברורה
ירושלים ת"ד 6275

פרטים נוספים
בטל' 02-6521259
פקס 02-6537516

ראשי | מידע | השיטה | פרסומים | דוגמא | תרומות | הסכמות | גלרית תמונות | בית מדרש וירטואלי
ספריה וירטואלית | הלכות פסח | הלכות חנוכה | מפתח לרמב"ם | נושאי הבירורים | פרשת השבוע
דף יומי | מצגות | מפתח לאגדות | מאגרי מידע | תקוני טעויות דפוס | כתוב אלינו

HOME | ABOUT HALACHA BRURA | THE TECHNIQUE | EXAMPLE | RARE BOOK SERVICE
PUBLICATIONS | DONATIONS | ENDORSEMENTS (HASKAMOT) | WEEKLY PARSHA | CONTACT US